Skip to main content

דמיטרי איוונוביץ מנדלייב

Dmitri Ivanovich Mendeleev - נולד ב: 1834 נפטר ב: 1907 (רוסי)

נשמתו הרוסית הסוערת של דימיטרי מנדלייב היא זו שהביאה להצלחתו (וגם לקשייו), הן במישור האישי והן במישור המקצועי. בגיל 29 "שודך" מנדלייב עם אחות קשישה שהביעה דאגה בעניין חיי רווקותו. הנישואין באמת לא עלו יפה, אך למרות זאת, נמשכו כ- 13 שנים. במהלך הנישואין התאהב מנדלייב עד אובדן חושים באישה צעירה, והגרושין לא אחרו לבוא. מנדלייב רצה להינשא לאישה הצעירה שאהב, אך לפי החוק הרוסי היה עליו להמתין שבע שנים לפני שיינשא מחדש. הוא הצליח למצוא כומר שיתעלם מהחוק הזה, וכך הפך ל"ביגמיסט". הכומר נענש, אבל מנדלייב היה אז כה מפורסם כך שהוא יצא פטור מעונש. כשאחד מבני-האצולה, שבעצמו היה גרוש טרי, התלונן על כך באזני הקיסר אלכסנדר וביקש שגם לו תינתן רשות להינשא מחדש, השיב לו הקיסר כי "למנדלייב יש שתי נשים, אבל לי יש רק מנדלייב אחד. לו מותר להיות בעלן של שתי נשים - לך לא" (נראה שבאותם ימים החוק ברוסיה היה גמיש...) האמת היא שנישואיו השניים של מנדלייב היו מאושרים ביותר - עובדה שבאה לידי ביטוי לא רק בארבעת הילדים שנולדו מהם, אלא גם במשיכה העמוקה של מנדלייב לעניין שגילתה אשתו באמנות (היא הפכה להיות אמנית ידועה למדי). הוא החל לאסוף אמנות והפך למבקר, וניתן לומר שהצלחתו בתחומים אלה הובילה לבחירתו כחבר באקדמיה הרוסית לאמנויות. לאקדמיה הרוסית למדעים הוא לא נבחר מעולם!

אבל איך הובילה נשמתו הסוערת של דימיטרי מנדלייב להצלחתו המקצועית?

כדי להשיב על כך עלינו לחזור אחורנית בסיפור, לימי יוון העתיקה, כלומר - אל התקופה שלפני למעלה מ- 2,400 שנה. היוונים ראו ששום דבר מוחשי, חומרי לא יכול להפוך לחומר אחר. למשל - אי אפשר "להמיר" סלע כחול לנחושת אדומה. הם הגיעו למסקנה שכל החומרים נוצרו מכמה "יסודות" בסיסיים. תאלס, שחי בסביבות 600 לפניה"ס, החליט שמים הם היסוד היחיד ביקום, אבל "מדענים" אחרים (או ליתר דיוק הוגי דעות אחרים) מיהרו להוסיף עליהם יסודות אחרים: אדמה, אוויר ואש. אריסטו אימץ גם הוא את הרעיון הזה, אף על פי שהוא גרס כי גרמי-השמיים הם שונים לגמרי ובגללם הוסיף לרשימת היסודות את ה"אתר" (מילה יוונית שפירושה "להבזיק" או "לנצוץ").

סמכותו של אריסטו הייתה כזאת, שרעיון ארבעת היסודות הארציים החזיק מעמד במשך אלפיים שנה. אבל בתחילת המאה ה-19, התחיל מספר החומרים שנראו בעליל כבלתי ניתנים לחלוקה לעלות במהירות, וב-1830 כבר הגיע ל-55. מדענים שהאמינו מאד בסדר, או בניסוח מחמיא יותר, ב"אלגנטיות" - חשו אי-נוחות גדולה בגלל ההתרבות הזאת של יסודות שאין ביניהם קשר. הם שאלו את עצמם: מדוע יש כל כך הרבה יסודות? כמה יהיו עוד? הייתכן שמספרם יגיע עד אינסוף? ואז התחילו לחפש תבנית, דפוס כלשהו של תכונות. (זוהי אכן אחת הדרכים שבהן פועל המדע. כך באו לעולם כמה מן התגליות החשובות ביותר של המדע, וביניהן תיאוריית האבולוציה של דרווין). כשהמדענים בנו תרשים של תכונות פיסיקליות וכימיות שונות על פני סקאלה של "המאסות האטומיות" או "הנפחים האטומים" של אטומי היסודות, הם גילו קווים מחזוריים (periodicities), חזקים אך בלתי סדירים בעליל.

בינתיים פותח מושג הערכיות הכימיות (chemical valence). נראה היה שאטומים של כל יסוד מסוגלים להתחבר עם אטומים של יסוד אחר - אחד, שניים, שלושה או ארבעה, אך לפעמים אינם יכולים להתחבר כלל, עם שום יסוד אחר. ערכיות האטומים הייתה אפוא 1,2,3,4 או 0, אף כי היו יסודות שלאטומים שלהם הייתה יותר מערכיות אחת. דימיטרי מנדלייב האמין שהערכיות היא התכונה המשמעותית ביותר של אטומי יסוד, והחליט לסדר את היסודות בטורים של ערכיות שווה, כשהמסה האטומית הולכת וגדלה ככל שהטור מתקדם. הוא גם זנח את הניסיון להשוות את מספר היסודות המופיעים בכל טור, ניסיון שגרם לבלבול אצל יוצרי-התבניות הראשונים.

אבל פריצת-הדרך האמיתית הייתה האמונה הנלהבת של מנדלייב בנכונות התפיסה שלו, עד כדי כך שכששני יסודות נראו כאילו הם מופיעים בסדר הלא נכון, הוא טען שמדידת המסה האטומית שלהם הייתה כנראה שגויה. ומה שחשוב יותר - כשהתגלו בטבלה שלו פערים, הוא ניבא שיסודות חדשים יופיעו וימלאו אותם, ואף ניבא את תכונותיהם הכימיות של היסודות האלה. התחזיות האלה שלו אכן נתאמתו במהלך שני העשורים הבאים, ושמו נודע לתהילה. הצלחתו של מנדלייב מזכירה את הסיפור על איינשטיין, שנאלץ פעם להתמודד עם עובדה שהובאה לידיעתו: תצפית אסטרונומית מסוימת מאששת את הניבוי של אחד מיריביו, לא את שלו. בתגובה אמר: "התצפית הזאת שגויה; התיאוריה שלי יותר אלגנטית, והיא חייבת להיות נכונה" - והוא צדק!

הסכימה של מנדלייב הכניסה סדר לכימיה, כשם שהתיאוריה של דרווין הכניסה סדר לביולוגיה רק כמה שנים קודם, וזו של ניוטון למכניקה.
נוצר בתאריך: 03/12/12
עודכן בתאריך: 03/12/12