Skip to main content

פרד הויל

Fred Hoyle - נולד: 24 ביוני 1915; נפטר: 20 באוגוסט 2001 (אנגלי)

"כמו אצל צבים: אם אתה לא דוחף את צווארך קדימה ומוציא את הראש מן השריון, אתה לא יכול להתקדם". פרד הויל מפורסם בנכונות שלו "להוציא את הראש קדימה". רוב המדענים חושבים שהוא טועה לגמרי בשני המודלים היותר ידועים שלו האחד בתחום הקוסמולוגיה והשני בתחום הביולוגיה אבל דווקא קריאות התיגר הרעיוניות שלו יצרו כר נוח להתקדמות מדעית גדולה בשני התחומים.

הסלידה של הויל מסמכות באה לידי ביטוי כבר בשלבים מוקדמים של חייו. כשהיה ילד נעדר בקביעות מבית הספר ולא מ"סיבות מוצדקות" ובקו המרדני הזה המשיך כל חייו.

יקום נצחי

הויל נודע במיוחד בהצעה שהעלה ב 1948 - תיאוריית המצב היציב של היקום (הוא גיבש אותה בשיתוף עם האסטרונום תומס גולד והמתמטיקאי הרמן בונדי). לפי התיאוריה הזאת, היקום לא השתנה "בגדול" תמיד היה ותמיד יהיה כמות שהוא. אפשר לכנות את התפיסה הזאת "עקרון הזמן הקופרניקאי": בדיוק כפי שקופרניקוס נטל מכדור הארץ את המעמד המרחבי המיוחד שלו ביקום, כך נטלה תיאוריית המצב המוצק את המעמד המיוחד של הזמן כפי שהוא נתפס מתוך התבוננות שלנו בתהליכים המוכרים לנו. ברור שבקנה מידה "קטן" למשל של כדור הארץ ומערכת השמש תהליכים כן מתחילים, כן מתפתחים וכן מסתיימים; אבל בקנה המידה הגדול של הגלקסיות, הדברים נראים תמיד אותו דבר. כך גורסת התיאוריה הזאת.

יצירה מתמדת

כיצד מתמודדת התיאוריה של הויל עם התרחבות היקום, התרחבות המסתמנת מן התצפיות? אם כל הגלקסיות מתרחקות זו מזו, הרי הצפיפות הממוצעת של חומר ביקום היתה צריכה לקטון כל הזמן. אבל התיאוריה של הויל טוענת שצפיפות החומר ביקום קבועה, לא קטנה. איך מיישבים את התמיהה הזאת? הויל מציע כפתרון את רעיון ה"יצירה המתמדת": הוא טוען שחומר חדש חייב להיווצר "באופן ספונטני" בכל מרחבי החלל, ובקצב שמתאים בדיוק כדי לפצות על הירידה בצפיפות, שהיא תולדה של התרחבות היקום. כלומר: היקום מתרחב, הצפיפות קטנה, וחומר חדש נוצר באותו קצב. אין שום עדות ליצירה מתמדת כזאת של חומר, והתצפיות שנערכו בשנים האחרונות מאששות יותר ויותר דווקא את התרחיש החלופי, זה של "המפץ הגדול". אפילו הויל שיפץ את התיאוריה שלו, משום שהיא לא התאימה לממצאים.

וירוסים מהחלל

רעיון אחר של הויל פירסם אותו אף יותר. הוא מאמין שהחיים על פני כדור הארץ "נזרעו" בידי חומר אורגני שצף לכאן מן החלל, ושגם נגיפים (וירוסים) יורדים עלינו משם כמו גשם בלתי פוסק. לדעת הויל, אפילו חיידקים ואפילו תאים מורכבים יותר מצויים בחלל ויכולים להגיע אלינו משם. נכון אמנם שמולקולות אורגניות מסוימות, מולקולות פשוטות מאוד כגון אלה של מתאן (methane "גז הביצות") אכן נמצאו בחלל החיצון, אבל אין שום הוכחה לכך שהן תרמו להיווצרות החיים על פני כדור הארץ.

"מוזר אמיתי"

מוזרים וקיצוניים ככל שהם, רעיונותיו של הויל גררו בעקבותיהם לא מעט בדיקות ומחקרים. אפילו המדע הבדיוני שלו סיפק הרבה חומר למחשבה. לפני שנים רבות כתב ספר שכותרתו "הענן השחור", ובו מסופר על ענן של גאז מיונן (ionzed) שנסחף מן החלל, מרחף מעל כדור הארץ ומתברר בסופו של דבר כ"יישות" תבונית. מדען מצליח ליצור קשר עם הענן הזה, ומשכנע אותו ללמד אותו כל מה שהוא יודע. הענן עושה זאת, והמדען יוצא בהצהרה: "עכשיו יש לי תשובות!", ומיד נופל ומת כתוצאה ממאמץ-יתר של המוח.

ענן חכם

רעיון הענן החכם, רעיון שאין לו אח ורע, הוא רעיון מסקרן ומגרה. מדובר בענן שיש לו "איברים" הפועלים זה בצד זה, ויש בו "חלוקת עבודה", בדיוק כמו בגופנו. אני לפחות נגררתי בעקבות הרעיון הזה למחשבות ארוכות על הגדרת ה"פרט", להבדיל מה "חברה" (האם מושבת-נמלים למשל היא פרט או חברה?) ועל האפשרות של אבולוציה מכוח ברירה בין מרכיבים עצמאיים למחצה של השלם.
גם אם נניח שרעיונותיו של הויל היו שגויים, הוא ייזכר בכל זאת כאחד המדענים הדגולים זמן רב אחרי שרעיונותיו יישכחו.

נוצר בתאריך: 28/07/08
עודכן בתאריך: 06/04/11