Skip to main content

סטיבן וויליאם הוקינג

Stephen William Hawking - נולד: 8 בינואר 1942 (בריטי) נפטר:  14/3/2018

סטיבן הוקינג במוזיאון המדע בירושלים - לחצו כאן לצפיה בהרצאה.

התחלת הזמן

התחלת האלף השלישי אולי אינה מאורע גדול כמו ראשית היקום, אך היא הופכת את הבחירה בסטיבן הוקינג לחתן יום-הולדת החודש למתאימה ביוחד. הוקינג הוא מדען שרוב האנשים קושרים עם "המפץ הגדול", ראשית הזמן והמרחב, בגלל ספרו "קיצור תולדות הזמן" ("A Brif History of
Time"), שהתפרסם ב-1988 וזכה לפופולריות עצומה. הספר מתאר את התפתחות היקום, החל מהמפץ הגדול ועד "מותו" אי-שם בעתיד הרחוק, אולי רחוק עד אינסוף. מדוע זכה הספר להצלחה סוחפת שכזאת? האמת היא שלא קל לקרוא את הספר, וסקר קטן שנערכתי בין חברים הוכיח שרבים מהם קנו אותו, אך רק מעטים קראו אותו עד סופו. האם הנושא "סקסי" כל כך, או שמא הכתיבה יפה כל כך, שהקורא לא יכול להרשות לעצמו שלא לקרוא אותו (או לפחות שלא לנסות לקרוא אותו)? ואולי הפופולריות שלו קשורה בדרך זו או אחרת בסיפור המופלא של מאבק הסופר במחלתו, מאבק אמיץ מאין כמוהו?

הרוח חזקה מן החומר

הוקינג חולה במחלה ניוונית איומה, שנקראת לו גריג (Lou Gehring). גריג היה שחקן בייסבול מהולל, שהקריירה שלו נקטעה בגלל המחלה הזאת. בתהליך הדרגתי שנמשך שנים, גורמת המחלה לשיתוק מוחלט. החולים אינם מסוגלים ללכת או להפעיל את זרועותיהם וידיהם. אבל למחלה אין השפעה ישירה על המוח ומוחו של הוקינג חולל פלאים כאלה מאז השתלטה עליו המחלה, שאולי אפשר לומר שהצורך לדאוג לגוף לא הסיח את הדעת, והיצירתיות של האיש רק התחזקה כתוצאה ממנה! החיים של הוקינג הם באמת בעיקרם חיי רוח. "חיים של הרוח", שהרי אין לו חיים אחרים...

להכיר את האמן

אבל הבה נחזור לרגע לשאלת הפופולריות של "קיצור תולדות הזמן", והקשר המשוער שלה עם מחלתו ואומץ-לבו של הוקינג. כשאנחנו מסתכלים בתמונה של וון-גוך, האם הידיעה שלנו שהצייר היה אדם עם קשיים נפשיים, שכרת במו ידיו את אוזנו ובסוף אף התאבד, משנה במשהו (או צריכה לשנות במשהו) את התפעלותנו מיצירתו? יש מי שטוענים בעקשנות שיצירת אמנות חייבת לעמוד בפני עצמה, והשיפוט או ההערכה שלנו צריכים לנבוע רק ממעלותיה או חסרונותיה. אלא שמטבע הדברים, כולנו מסתכלים בעולם דרך משקפיים שהאישיות והזיכרונות שלנו צובעים בגוון אישי. ואם כך, למה שננסה "לכנות" את ידיעותינו על האמן מן ההערכה שלנו ליצירתו דווקא כשאנחנו מתבוננים ביצירת אמנות? יש האומרים שהמדע שונה, יותר "אובייקטיבי", כך שהיכרות עם המדען, המגלה את הממציא היא פחות רלוונטית. לכן אנחנו יכולים להיות מוקסמים ומלאי הערצה להישגו של הוקינג, אבל ההערכה שלנו ל"מוצר" שלו לא מושפעת מידיעתנו. יחד עם זאת, ברור שהערצת הציבור למאבקו האמיץ של הוקינג וההערכה האדירה ליכולתו של האיש לתקשר קידמו מאד את המכירות של ספרו. כל מי שראה אותו פנים אל פנים, או בסרט, ושמע את קולו, המגיע לאוזנינו דרך מחשב (סינתיסייזר), מתרשם עמוקות לא רק מן האיש עצמו, אלא גם מפלאי האלקטרוניקה המאפשרים את התקשורת הזאת.

חיים פעילים

מחלתו של הוקינג אובחנה ב-1963, ואז נאמר לו שנותרו לו רק כמה שנים לחיות. ב-1985 לקה גם בדלקת ריאות, ובבית חולים בז'נווה נואשו מלהציל את חייו. אישתו לא היתה מוכנה לקבל את גזר הדין של בית החולים, והטיסה אותו לאנגליה, שם נותח, וחייו ניצלו. אך בניתוח הזה הוא איבד את קולו. האיש הזה, 26 שנים אחרי שנאמר לו שהוא גוסס, קיים בשנה האחרונה סדר יום כדלקמן (וגם זו רשימה חלקית בלבד!): מארס 1998: הרצאה בוושינגטון במסגרת פרויקט המילניום של הבית הלבן. אפריל 1998: הרצאה באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה. אפריל 1998: הרצאה על "תיאוריית הכול" בטורונטו, קנדה. נובמבר 1998: הרצאות בנושא "האם מסע בזמן הוא אפשרי?" בסן-הוזה, קליפורניה ובדלאס, טקסס. אפריל 1999: הופעה ככוכב-אורח בתוכנית הטלוויזיה "משפחת סימפסון".
לא ייאומן!

בקול-ענות-חלושה, לא בקריסה

אך מה בדבר תרומתו המדעית של הוקינג? מאז תחילת דרכו, עבד הוקינג על הבעיות היסודיות ביותר של מקור היקום ועתידו (קוסמולוגיה), ועל הכוחות המנחים אותו. החורים השחורים ריתקו אותו. החורים השחורים הם גופים מסתוריים ביקום, שאיש לא ראה מעולם, אך עם הזמן, הצטברו הוכחות רבות לקיומם ולשכיחותם. אם יש כל כך הרבה חורים שחורים איך ייתכן שאיש לא ראה אותם? הסיבה היא שהם בולעים כל אור שנופל עליהם (לכן נקראים "שחורים"), וגם כל דבר אחר שמתקרב אליהם. הבליעה הזאת נובעת מן המסה הגדולה שלהם, שכוח המשיכה שלה הוא כה גדול, שאפילו אור לא מצליח להתחמק ממלתעותיהם... ה"רעב" של החורים השחורים גדול כל כך, שחוקרים הניחו שרוב החומר שביקום יגיע בסופו של דבר לתוך חורים שחורים, אם היקום רק "יחיה" מספיק זמן. (החלופה ל"לחיות מספיק זמן" היא שהיקום יקרוס בסופו של דבר ב"מעיכה גדולה", "Big Crunch" - אבל האפשרות הזאת לא נראית כיום סבירה). עד 1970 סברו החוקרים שחומר (בכלל זה אור) שנכנס לחור שחור, אבוד לתמיד מבחינת היקום שאנחנו מכירים או מסוגלים להכיר. אבל אז גילה הוקינג תגלית מדהימה: חורים שחורים חייבים בעצם לפלוט קרינה, כדי שיוכלו בעיקרון להיות "נראים", או במילים אחרות, כדי שאפשר יהיה לזהות אותם על ידי הקרינה הזאת. זאת ועוד: כל חור שלא "אוכל" חומר חדש, יקרין את עצמו בסופו של דבר עד שיתכלה. התגלית הזאת של הוקינג שינתה את כל תמונת ה"מוות" של היקום. הישג מרשים, אפילו כשמדברים על מאורעות שעתידים להתרחש בעוד מאות מיליארדי שנים! ה"קול-ענות-חלושה" שבה יסתיים היקום (ליתר דיוק - יתפוגג), תהיה שממה קרה, אפורה וחסרת ייחוד, יחסית...

תיאוריית הכול

מאז 1970 עובד הוקינג בעיקר על ניסיון לאחד רעיונות שונים בנושא טבעו של העולם הפיסי. חוקרים שקדמו לו הצליחו לגבש תיאוריה מאוחדת על שלושה מתוך ארבעת הכוחות המוכרים של הטבע: האלקטרומגנטיות והכוחות הגרעיניים ה"חזקים" וה"חלשים", אבל לא על כוח המשיכה. הכוחות הגרעיניים הם קצרי-טווח והם פועלים רק בקנה מידה אטומי. גם לאלקטרומגנטיות אין השפעות ארוכות-טווח, כך שכוח המשיכה הוא הגורם השליט בתמונה הכללית של היקום. הוקינג התרכז אפוא באיחוד תורת היחסות הכללית של איינשטיין, העוסקת בכוח המשיכה, עם מכניקת הקוונטים, שמתארת את התנהגות החומר בקנה המידה המיקרוסקופי של הכוחות הגרעיניים. הוקינג התקדם מאד במחקר שלו, אבל "תיאוריית הכול" הסופית, עדיין חומקת מאיתנו...

נוצר בתאריך: 28/07/08
עודכן בתאריך: 03/09/18