Skip to main content

סר ג'והן אמברוז פלמינג

(Sir John Ambrose Flemming)

נולד: 29 בנובמבר 1848; נפטר: 18 באפריל 1945 (בריטי)

הזדמנויות שהוחמצו

אולי זה מפתיע, אבל הרבה פעמים אדם עובד קשה ועבודתו מבריקה ובכל זאת, מישהו אחר חולל את המהפכה. זה בדיוק מה שקרה לג'ון פלמינג. בשנת 1904 הוא רשם פטנט על השפופרת ה"אלקטרונית" הראשונה: מתקן ליישור זרם, ההופך זרם חשמלי דו-כיווני (זרם חילופין) לזרם חד-כיווני (זרם ישר). הסיפור מתחיל בתגלית של היינריך הרץ (Hertz) ב-1988, ולפיה גלים אלקטרומגנטיים יכולים לנוע במרחב. מרקוני (Marconi) מיהר לפתח תגלית זו לכלל אמצעי לשידור מידע ("רדיו").

אחת הבעיות שבשידורי רדיו הייתה שהתדר של גלי הקול שאנו שומעים (10,000-100 הרץ, או תנודות בשניה) נמוך בהרבה מן התדר של גלי הרדיו שבאמצעותם אפשר להעביר מידע למרחקים
(100,000 הרץ או יותר).

לפיכך צריך "לקודד" את גלי הקול בדמות גלי רדיו, "נשאי" המסר. כדי לפענח חזרה לקול את גלי הרדיו באמצעות רמקול יש "ליישר" את גלי הרדיו, הרדיו, כלומר, לשנותם מן הצורה:


לצורה:

הרמקול מגיב כאילו קיבל את האות הזה:


כלומר, אות בתדר של גל קול. המיתקן של פלמינג הקל את היישור הזה.

זכוכית שחורה

מכנים את המתקן שפיתח פלמינג בשם "דיודה" (די = 2) משום שהיו בו שתי אלקטרודות, או "מסופים" אלקטרוניים. מתקן זה היה תולדה של תצפית שערך תומס אדיסון (Edison). בשעתו אדיסון גילה שכאשר התיל הלוהט שבנורות שלו נשרף, פנים הנורה נעשה שחור. הוא לא המשיך להתחקות אחר התצפית הזו, וגם לא ניסה להסביר אותה. פלמינג ניחש שיהא אשר יהא, החומר הנפלט מן התיל הלוהט ומשחיר את הזכוכית, הוא נושא זרם חשמלי. הוא הכניס לוחית מתכת לתוך הנורות, וגילה שצדק: כשהלוחית טעונה חיובית יחסית לתיל, עובר זרם חשמלי מן התיל אל הלוחית. התיל הלוהט פולט אלקטרונים, אבל אלקטרונים לא יכולים לעזוב את לוחית המתכת, ולכן הזרם זרם רק מן התיל אל הלוחית, ולא בכיוון ההפוך. כך נולד מיישר הזרם הראשון.

לב העניין

פלמינג לא תפס שבהמצאה שלו גלומות אפשרויות מרחיקות-לכת בהרבה מאשר יישור זרם. הוא לא הצליח לעשות צעד קטן נוסף, אותו הצעד האחד שישנה את הכל. הבעיה הגדולה בתקשורת ארוכת-טווח באמצעות גלי רדיו הייתה היחלשות האותות. אפילו כשהשתמשו באנטנות גדולות של שידור וקליטה, תבעו מחיר כבד. כדי להתמודד עם בעיה זו דרוש מגבר. מגבר הוא מתקן המאפשר לאות חלש המגיע מאנטנה לווסת זרם חזק ממקור חיצוני. בתוך שנתיים מן ההמצאה של פלמינג, הפך לי דה פורסט (Lee de Forest) מארצות הברית את הדיודה למגבר. הוא מיקם רשת מתכת בין התיל הלוהט הפולט אלקטרונים לבין לוחית המתכת הקולטת אותם. הרשת פעלה כ"שער" - היא קלטה אותות חלשים מן האנטנה ושינתה בהתאם את שעבר מן התיל ללוחית הקולטת. רגישותה של הרשת אפשרה פענוח מדויק של השידור שהגיע מרחוק. המגבר הוא לב-לבה של האלקטרוניקה המודרנית. פלמינג בנה את הגוף, אך כשל בבניית הלב.

נוצר בתאריך: 29/07/08
עודכן בתאריך: 05/04/11