Skip to main content

מבוך השלום

פרוטוקול ועדת חינוך מיום 10.5.09

 

משתתפים:

נציגי הקרנות: נדים שיבאן וצח יהב - הקרן לירושלים, גיל ארז ומיכל כספי – קרן אבן הזית.

נציגות בתי הספר: אסתר ברייער, זיוה שגב.

אנשי המוזיאון והוועד המנהל: מיה הלוי, דיאנה פינוס, דני פרידברג, סאמר עסאלה, דר' שבתאי דובר, סמאהר חוסיין, אתי אורון, דעה ברוקמן, דוד רוזנברג, אסתי ברזנר, נורית שניר, לאה כהן, דר' תמי יחיאלי, דר' ירון להבי.

נורית שניר

ועדת החינוך של המוזיאון היא פורום המתכנס שלוש פעמים בשנה לדיון בענייני חינוך הקשורים בחיי המוזיאון ובנושאים חינוכיים המעסיקים אותו. בוועדה חברים נציגי צוות החינוך של מוזיאון המדע, חברי הוועד המנהל ואנשי חינוך נוספים. בכל פגישה נוכחים אנשי הוועדה הקבועים, חברי צוות המוזיאון ומדריכיו ואורחים הרלוונטים לנושא הדיון.

סיבת ההתכנסות הפעם:

תערוכת מבוך השלום, סיום הצגה במוזיאון המדע, לקראת מעבר למוזיאון עין דור

דני פרידברג

המצגת מציגה את התערוכה כפי שתוכננה. עוסקת פחות בחוויה של התלמידים. אני מקווה שנציגות בתי הספר, אסתר ואביבה, יתייחסו לכך.

התערוכה מבוססת על מודל שפותח בהולנד, המציע מודל אינטראקטיבי לעבודה עם ילדים ונוער סביב תכנים חברתיים. חלק מהשיטות היו נהוגות במוזיאון המדע עוד לפני התערוכה וחלק פותחו לקראתה ובמהלכה.

שם התערוכה "מבוך השלום" הוא כללי. הגדרה של שלום- איננה ספציפית ויכולה להתאים למגוון נושאים הכוללים אכפתיות וערבות הדדית.

אחת המטרות הראשונות שלנו הייתה פיתוח פעילויות המובילות לרכישת יכולת יישום. (התלמידים יודעים לענות על שאלות, אבל האם הם יודעים ליישם בשטח?). בתוך כך טיפלנו בחיזוק מיומנויות תקשורת, מודעות עצמית כאשר יש קונפליקט, היכולת לעצור ולפעול אחרת. נסינו לתת כלים להתמודדות עם סיכסוכים. (פחות נמצא באינטואיציה).

באירופה התערוכה עסקה בנושאי מאקרו (בעיקר מלחמות, קונפליקטים בין מגזריים). אנחנו התייחסנו למגוון נושאים גדול יותר, המטריד אותנו בראץ בכלל ובירושלים בפרט, ולא תמיד הדגשנו את נושאי המאקרו האירופאים. בנוסף, התלמידים להם הוגדרה התערוכה הם צעירים יותר.

ההחלטה הייתה להדגיש את התחום הבין אישי. הרגשנו שתפיסת המאקרו פחות התאימה ליישום בארץ. הדגש הוא יישוב סכסוכים בצורה נקודתית תוך התייחסות לשלבים השונים בהתפתחות קונפליקט/ סכסוך.

ערכים בתערוכת מבוך השלום:

התערוכה בנויה באופן מעגלי. התלמידים הפועלים בה עוברים את כל הנושאים בזה אחר זה, אך אין חשיבות לנקודת ההתחלה.

בתערוכה ארבעה מוקדים:

1. שווה אבל שונה:

קונפליקט מתחיל כשיש שוני. קיים מתח בין ערך השיוויון כעקרון על לבין האמירה שבני אדם שונים זה מזה. זה מתח שלעתים קשה להכיל אותו.

התפתחות

  • היכרות תרבותית כללית עם קהילות בירושלים (יהיה צורך בהתאמות במעבר לעין דור).
  • למידה מפורטת של מנהגים ספציפיים.
  • התייחסות לדמיון וייחודיות- איך אפשר להכיל את השונה, הדגשת המיוחד.
  • פיתוח השאלה: מה זה שוויון? מבחינת ילדים שוויון = זהות. הרחבת המודעות לנושאי שוויון זכיות, שוויון הזדמנויות.


2. התבוננות ופרשנות - פרספקטיבות שונות:

הפניית תשומת הלב לעובדה שלעתים קרובות אנשים שונים המתבוננים באותה תמונה רואים ומבינים דברים שונים. נערכו תצפיות על ילדים ונבדק תיאור תמונה בהתייחס לצבע העור. כמצופה התגלה שלכולנו יש סטריאוטיפים. בתערוכה יש התייחסות גם לסטריאוטיפים נרטיבים- מה הסיפור שמבינים במבט לאחור, איך הגענו לנקודה הנוכחית.

הסטריאוטיפים- הם גם כלי שעוזר ללמידה. מעבר לדעות קדומות- סטריאוטיפים מהווים עמדה מוסכמת. הבעיה: קשה לשנותה גם אם יש למידה.

השאלה: מה רמת המודעות לסטריאוטיפים.

3. ניהול סכסוכים:

דרכים לניהול סיכסוכים. לא תמיד עוצרים להבין מה אנחנו עושים. בפרק זה יש קישור משמעותי לחיי היום יום. התלמידים מתייעצים כיצד אפשר להקטין את רמת האלימות ורוכשים כלים ליישוב מחלוקות.

בין הנושאים: אלימות כביטוי לסכסוכים. מה קורה לצופה מהצד, ומה ההשלכות של התערבויות שונות, חרטה והתנצלות ככלי לאחר סכסוך,. סוגי משא ומתן- איך אומרים מה שרוצים בלי משקעים ובלי לעורר כעסים ומחלוקות חדשות.

4. שפה ותקשורת

התלמידים נחשפים לדמיון בין השפה העברית לשפה הערבית ולחשיבות התקשורת בין בני האדם. הם לומדים על זכויות בסיסיות שיש לכל ילד ולכל אדם ועל הצורך לכבד אותן ולהגן עליהן. דגש על אחריות אישית.

התוכנית פותחה כשת"פ עם אגודה בינ"ל לזכויות הילד.

מבנה הפעילות

בבית הספר:

חוברת עם היצע רחב לפעילות מקדימה בבית הספר. נושאת בעיקרה אופי דיוני.

במוזיאון:

סרט אנימציה קצר.

שיחת פתיחה - דיון בנושא סיכסוכים בחיי היום יום בעקבות הסרט.

פעילות בתערוכה – עבודה עצמאית בזוגות (בעזרת המוצגים האינטראקטיביים וחוברת מלווה) שמטרתה לעודד את התלמידים להתמודד עם השאלות בצוות קטן.

סיכום- מציפים את השאלות שהתעוררו בעת הפעילות בתערוכה ומסכמים.

הגיעו מעל 6,000 תלמידים (כולל כיתות מקדמות ממערב העיר). וכן צוותי ארגונים וסטודנטים. בין המוסדות שפעלו בתערוכה: מכללת דוד ילין, מרכז פרס לשלום, ויד רחל

כמה הערות לסיכום:

שיטת העבודה שונה מהנהוג בד"כ במוזיאון. כאן אנחנו דורשים מהתלמידים מיומנויות נוספות- קריאה, הנעה עצמית, תקשורת, הבנת הנקרא. הדבר דרש התארגנות מסוג חדש והדרכה שונה. אנחנו מקווים שההתנסות תשפיע על פעילויות אחרות בעתיד.

כאשר מופעלת הפעילות המקדימה ע"י המורים בביה"ס מתאפשרת עבודה מעמיקה בתערוכה.

בהסתמך על תצפיות ומשובים נוכחנו לדעת שהסיפוק מהעבודה האישית של התלמידים גדול מאד

סאמר עאסלה

אני מדריך כ 4.5 שנים במוזיאון. נכנסתי לתפקידי כרכז הערבי של התערוכה וכמדריך בה לפני כ- 8 חודשים. נוכחתי בהבדלים הרבים בין אופי הפעילות שהורגלתי בה במוזיאון לבין אופי הפעילות בתערוכה זו.

פעילות המורים בכיתות לפני התערוכה מורגשת מאוד ומשפיעה על איכות הפעילות בתערוכה.

בד"כ במוזיאון המדריך עובד עם ½ כיתה. במבוך השלום עובדים עם כיתה שלמה, אבל העבודה של התלמידים היא עצמאית. במגזר הערבי העבודה בשיטת של עבודה עצמאית פחות נפוצה בבתי הספר ולכן יש יותר פניה של תלמידים לעזרה. היות ואני לא רוצה להשפיע ההתמודדות עם שיטת העבודה לא הייתה פשוטה.

במבוך השלום יש חשיפה לתכנים שאינם מדעים מדוייקים אלא יותר מדעי החברה. כיתות שמכירות את המוזיאון לפעמים מופתעות כי מצפות שאופי הפעילות והתכנים יהיו דומים למוכר.

מיה הלוי

מרגע שעלה הרעיון להביא את התערוכה ולהציג אותה במוזיאון עברנו כמה שלבים:

סגן נשיאת הקרן לירושלים, אלן פרידמן, ראה את התערוכה בכנס של קרנות אירופאיות ומאד התרשם. הוא נפגש עם קורין אוונס מקרן אבן הזית. ויחד העלו שאלות. השאלה המרכזית: האם המודל ההולנדי מתאים לירושלים בפרט ולישראל בכלל?

נערכה סדנה בהולנד ובמוזיאון המדע שבעקבותיה נשאלו השאלות: האם מקומה של תערוכה כזו במוזיאון המדע? האם נכון להיכנס לתחום החברתי? מהן ההתאמות שיהיה צריך לעשות לתערוכה ההולנדית?

ההחלטה הייתה שנכון להכניס תערוכה חברתית למוזיאון, הן משום שאנחנו נמצאים בירושלים שיש בה קונפליקטים רבים והן משום שמגמה להוסיף תערוכות מתחום מדעי החברה למוזיאוני מדע קיימת בקרב מוזיאוני מדע בעולם.

בעקבות ההחלטה חיפשנו הרכזים המתאימים, בחרנו בדני פרידברג ורולה חורי (בהמשך רולה עזבה וסאמר עאסלה החליף אותה. דיאנה פינוס ליוותה את התערוכה.

נציגי בתי הספר הוזמנו כדי להתאים את התכנים לבתי הספר.

מאז שהתערוכה נפתחה עברנו 2 מלחמות. והיא הפכה רלוונטית ביותר.

התערוכה הובילה אותנו להסתכל אחרת על הפעילות במוזיאון: בעיקר שיטת הדרכה אחרת- הדרכה עצמית. בתערוכה שולבו 6 מוצגים ותיקים של ממוזיאון המדע. יש חיבור גם לתערוכות נוספות במוזיאון: "פנס חושך" העוסקת, בין היתר, במבט אחר על הדברים ובתנאים להתבוננות וראיה, והתערוכה "מה הקשר" שעניינה תקשורת.

נורית. נשמח לשמוע קצת את האורחים שלנו

זיוה שגב

היוזמה מאד מבורכת ורצויה. משהו שצריך להיות בתוך העיר. תהליך של הפנמת רעיונות. טריגר לעשות משהו אחר. אני רוצה להציג לכם עם מה יצאו תלמידי מהביקור במבוך השלום. דברים שאמרו תלמידים: "מאד מעניין, ללמוד על דת שונה, מאוד נהניתי ללמוד, לגלות דברים חשובים, להכיר עם שני, תרבות שונה, למדתי המון מהמבוך." בסה"כ הילדים אהבו את המקום.

סביבת הלמידה מאד יפה וייחודית, הם באו לראות משהו אחד (מוזיאון המדע) וגילו משהו אחר (תעורכת מבוך השלום). הקיום של התערוכה בתוך המוזיאון עשה טוב לילדים. הביקור השאיר משהו חיובי הקשור בשונות.

נשאלת השאלה מה אנחנו עושים הלאה עם החוויה הנעימה שעברו כאן?

אני מכה על חטא. למרות פעילות רבה בנושאים חברתיים - אני שותפה לתוכנית מוזאיקה העוסקת ברב תרבותיות - לא עשיתי ישיבת צוות רצינית בעקבות הביקור ב"מבוך השלום", בגלל עומס בעבודה והחיים הצפופים ומלאים משימות. לצערי, אם אנחנו לא נדרשים לתת פידבק אז אנחנו לא עושים מספיק.

הנושא עצמו מדביק והתלמידם הוכיחו שזה קרה.

גיל ארז

התערוכה עוברת לעין דור ואח"כ הלאה. מה יכול המוזיאון לעשות כדי שהמנהלים אכן יעשו ישיבת סיכום ויבינו את החשיבות של הפידבק והמשכיות של הפעילות אצלם.

זיוה:

חשוב לשתף את האנשים הנכונים. צריך לעודד אנשים ממערכת החינוך בכל מני דרכים.

גיל ארז

האם נעשה בביה"ס מאמץ שיווקי? למי צריך לפנות בבית הספר?

זיוה:

בהחלט. גם שיווקי וגם תוכני. הגיעו הרבה תלמידים מהמגזר היהודי והערבי. אם יש לי נושא שחשוב לי אני תוקפת אותו מכל הכיוונים. עובדה שהגיעו 2 מורות.

פניה למנהל ישירות איננה מספיקה.

אסתר:

בסה"כ הגיעו מבית ספרי 8 כיתות. 5 ה', 3 ו' ו 2 כיתות ד'.

עבדנו לפי המודל. הבנות חזרו מאד מרוצות. המורה שליוותה את הבנות בביקור סיפרה שהן יצאו נפעמות, הן אהבו את הביקור וחזרו לעשות פעילות בעקבות התערוכה.

הקשר עם דני הוא חשוב מאד. הוא בדק שהחומר הגיע, נתן ליווי אישי לכל התהליך. העמיד הסעה למקום כך שהגענו בזמן (תרומה של קרן אבן הזית).

עלות הביקור הייתה סבירה ולכן יכולנו להרשות לעצמנו להביא הרבה כיתות.

נורית:

אני מחזקת את המשוב ששמענו על העבודה של דני והקשר האישי שיצר. אני בטוחה שהמשוב על סאמר דומה, אם כי לא נוכחים כאן נציגים ערבים. זו נקודה מרכזית בעבודה מול בתי הספר ויש לה השפעה על איכות הפעילות. השאלה איך ממשיכים בכך כשאין פרויקט, ביומיום של המוזיאון. זו בעיה לא פתורה.

זיוה:

אני מביעה תמימות דעים על עבודתו של דני. התלמידים נהנו והפיקו רבות.

מיה:

יש לי שני כיווני שאלה –

התערוכה עוברת למקום הבא: איך עוזרים לה להיקלט שם?

התערוכה עוזבת, איך משמרים, ומפתחים את התהליך עם בתי הספר?

אסתר:

התערוכה היא חלק מהקשר, זה יהיה קשה בלי התערוכה. היישום וההמשך נעשים באופן אישי. כמו כל ביקור בתערוכה, לא תמיד ממשיכים.

מיה:

איך אנחנו יכולים לעזור להמשך?

אסתר:

לא בטוח שצריך. הבנות תיעדו ולכן זה נשאר בכיתה.

מיה:

התיעוד היא נקודה חשובה. אולי צריך לדאוג למצלמה בעין דור, שיהיה תיעוד לבתי הספר.

צח יהב

התערוכה חשפה את התלמידים לנושא הדו קיום. צריך שהתערוכה תהיה נגישה לכל ילד. האתגר הוא לחשוף את התלמידים כולם לסוג כזה של תערוכה ותוכן. זו אמורה להיות העבודה של משרד החינוך- לא של המוזיאון ולא של הקרן. זו דוגמה עבור מערכת החינוך. מראה שניתן לעשות גם פעילות ערכית. חשוב להפוך פעילות כזו לאינטגרלית בפעילות החינוכית של מערכת החינוך.

כנס חינוך ירושלים יתקיים בשבוע הבא. יוצגו בו תוכניות שונות. זו תוכנית חינוך לחיים משותפים. אפשר לחשוב שם איך לשמר את הפעילות בירושלים. אתם מוזמנים להגיע לכנס. אנחנו מקווים שמהכנס יצמחו קבוצות עבודה שימשיכו הלאה.

אסתר:

הבנות חזרו לבקר בתערוכה.

נורית:

התערוכה פתוחה גם למשפחות.

מיה:

זמן הביקור בפעילות כיתתית תחום. בביקור משפחתי המצב קצת יותר גמיש.היו משפחות שחזרו לתערוכה. היו מעוניינות להמשיך את הפעילות.

סאמר:

לגבי ההמשכיות: אולי אפשר להעלות תערוכה וירטואלית באתר האינטרנט של המוזיאון.

אסתר:

זה פחות חוויתי. פחות ישתמשו. צריך תערוכה במציאות.

נורית:

ככלל אנחנו מנסים להיות טריגר לפעילויות מסוג זה או להצטרף למגמה קיימת, לעתים חדשה, שנראית לנו חשובה. אבל אנחנו רק מוזיאון מדע, מקום לחינוך בלתי פורמלי. יש לנו השפעה, אבל אם נפעל לבד היא תהיה מוגבלת. לכן חשובים שיתופי פעולה. צריך לגרום לכך שגופים יותר גדולים במערכת החינוך ייקחו את זה על עצמם. אנחנו מנסים לפעול לכך ותמיד מוכנים לסייע בשכנוע, הטמעה והפצה.

זיוה:

יש גופים גדולים: עיריית ירושלים ומשרד החינוך. ההשפעה על המבוגרים לבוא מיוזמתם לדברים האלה יותר קשה.היות ואני שותפה במוזאיקה אני רואה את הדברים ואת הקושי. השינוי אצל המבוגרים יותר קשה. הילדים לעומתם עדין לא נמצאים בלב ליבו של הסכסוך.

דעה:

התלמידים היהודים והערבים לא נפגשו ביניהם בפועל. אבל יש להם לב פתוח וזו התקווה.

האם להציע לקבוצות מנהלים להגיע לביקור בתערוכה כאמצעי שיווק?

מיה:

האם יש להם זמן? צריך לנצל את מאגר המורים שהושפעו מהתערוכה כמי שיכול להמשיך לעבוד. לסייע למורים להיעזר בתוכניות הקיימות. המוזיאון הוא טריגר.

פונה לאסתר: מה יגרום למורה ולבית הספר שלך, להיעזר ולעשות את הדברים המוצעים בחוברת?

אסתר:

אם זה מורה שביקרה. מישהו, למשל מנהל, שמעודד אותה לעשות את זה.

תמי:

זה אינו תפקידו של מוזיאון המדע. זו צריכה להיות אג'נדה חינוכית של בית הספר. לדעתי זה יקרה בבתי הספר רק אם תהייה משימה לאומית: נושא שנתי שכל בית הספר נוגע בו. זה יכול לקרות. צריך ללכת בכיוון זה.

אסתר:

לומדים על הדברים הללו. צריך להשקיע כדי להטמיע.

אולי צריך ליצור קבוצת חשיבה/פיתוח של סטודנטים להוראה. הם יגיעו לכיתות אחרי שהם מעורבים בנושא.

זיוה:

מורה צעיר ייזום בעצמו. אם הוא נכנס למקום שקיים בו הנושא הוא ישמח לקחת חלק, אבל לא בטוח שיצליח להניע תהליכים.

אסתר:

הנושא נדון במסגרת "כישורי חיים". למורים יש היצע גדול של תוכניות ופרויקטים. התוכנית יכולה ללכת לאיבוד אם לא עוברים חוויה משמעותית.

ירון להבי:

"את פתח לו" . אם המורה הצעיר מעוניין הדבר יבוא לידי ביטוי בהמשך, אחרי שנה שנתיים. התערוכה היא חשיפה חשובה.

נדים:

עבודה בתוך המכללות. מה יהיה הלאה? מניסיוני % 70 מתאדים כי החיים יותר חזקים.

מיה:

מנהלת מכללת דוד ילין מגיעה ביום שלישי בעקבות ביקור של פרחי הוראה מסלול יסודי.

אם אין מישהו שיישם, אני לא רואה את המקום של המוזיאון.

לעומת זאת - תערוכה חברתית משפיעה על המוזיאון עצמו ויש לזה חשיבות. שאלות של מדע ומוסר, תערוכה שיש לה מקום ורלוונטיות לחיים - אם המוזיאון הרחיב את טווח המושגים בהם עוסק - המוזיאון הרוויח בגדול.

דיאנה:

מה נשאר מתערוכת מבוך השלום?

אני רוצה לספר על מקרה שהיה בשבוע שעבר:

במוזיאון היו בו זמנית שתי קבוצות: תלמידים חרדים מירושלים ותלמידים ערבים מהצפון. תלמיד חרדי זרק ביצים על התלמידות מטמרה. העלבון היה נוראי והתלמידים הערבים רצו לעזוב. בעבר היה ניסיון להפריד בין קבוצות שונות. הפתרון הפעם היה בכמה שלבים. ראשית שכנוע תלמידי הצפון להמשיך בפעילות, במחשבה שהתלמידים הפוגעים יתנצלו בפני המורים והתלמידות. בהמשך – לכנס את המורים של שתי הקבוצות, לשבת ביחד ולדון בנושא. וכך היה. כל אחד מהיושבים הציג את עצמו, הסביר מדוע נפגע ואיך הוא מחנך את ילדיו. היתה התנצלות אישית וכנה של מורי החרדים (רבנים) בפני התלמידות הנפגעות.

היכולת לעבור ביחד משהו שכאב ולאפשר את הדיבור הוא חלק מהערכים שיש בתערוכה.

אסתי:

הם נשארו במוזיאון ולא הלכו עם הכעס.

דיאנה:

היה כעס גם עלינו כמוזיאון וגם על התלמידים הפוגעים.

עשינו הפעם את הדברים אחרת. אנחנו התנצלנו שזה קרה בבית שלנו. ההתנצלות הייתה אישית. מבוך השלום מאד עזר. אני מודה לנדים מקרן ירושלים שאפשר לנו, עוד לפני התערוכה, להשתתף בקורס מנהלי פרויקטים חברתיים, במהלכו קיבלנו כלים להתמודדות עם בעיה מסוג זה. התערוכה והעבודה עליה תרמו את שלהן.

מיה:

אנחנו רואים הקצנה של המקרים. דנים בזה במסגרת דיונים פנימיים במוזיאון.

לנו חשוב לשמוע- איך לגרום למורה להיות מעורב יותר? איך יוצרים קשר עם המורים בזמן הפעילות?

זיוה:

השיח של המורים לפני המפגש הוא חשוב מאד. דרך המנהלים- לבקש מהמורים שיכינו את התלמידים לביקור במוזיאון.

מיה ונורית:

קשה מאד להגיע למנהל ולבקש ממנו שיבקש מהמורה לעשות הכנה.

כיום ההנחיות איך להכין את התלמידים לביקור נמצאות באתר האינטרנט. אנחנו יכולים להוסיף בדפים שנשלחים לביה"ס משפט האומר שיש צורך להכין את התלמידים לביקור.

אסתר:

המנהל עובר על הדפים. בסל תרבות יש פרוספקט מקדים. אני מקבלת אותו ומעבירה הלאה. הפנייה לאתר לא מתאימה לנו.

נורית:

הקשר האישי העבודה שיצרו דני וסאמר מאד תרם להכנה לביקור בתערוכה, יש לנו דוגמאות נוספות לקשר כזה והן תמיד תורמות. בכל זאת לא פיצחנו את הסוד - איך עושים את זה בשאר התערוכות והפעילויות.

אסתר:

בתחילת השנה יש כינוס של מורים ומציגים את הנושא.

מיה:

איך גורמים למעורבות?

רוני:

עד כמה נראה לגיטימי לערב את המנהל? בתחרות מדענים צעירים מאד עוזר לערב את המנהל.

דני:

צריך לעבוד מול גורם רשמי.

זיוה:

המנהל מוצף, אבל אם הוא מעורב זה עוזר ומקדם. לדוגמה מפגש עם סופר. יש עשייה בנושא והיכרות עם הסופר לפני הגעתו לבית הספר.

נורית:

הגענו לסוף הפגישה. אשמח אם דני וסאמר יוסיפו ויסכמו.

דני:

אני מעורב מרגע היוולדו של הפרוייקט. תודה לאסתר וזיוה שהגעתן. החוויה לעבוד עם בתי הספר שלכם הייתה טובה. המעורבות שלכן בפעילות הייתה חוויה כוללת והופתעתי לטובה. עבודה עמוקה ורחבה.

מה נשאר במוזיאון? אני שמח לשמוע את דברי דיאנה.

הנחיתי בעבר מורים וגננות במוזיאון המקרא. יצרנו ביחד ארגז כלים – קובץ של פעילויות שכתבו המורים. הגיוס לקבוצה לא היה קל, משברים פוליטיים מאד משפיעים על הקבוצה. למיטב ידיעתי הרבה קבוצות הפסיקו להיפגש לאור האירועים הפוליטיים שהיו.

תודה רבה

סאמר

מודה לכל מי שתרם לקיום התערוכה והתוכנית. ותודה שבאתם.

נורית:

תודה , מקווה שמכאן ניקח את הדברים קדימה אבל נצטרך את עזרתכם.

נוצר בתאריך: 26/04/10
עודכן בתאריך: 17/01/11