Skip to main content

הערך המוסף של החוויה המוזיאלית ללמידת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר

ועדת חינוך, מוזיאון המדע, 28 בדצמבר 2006

נוכחים:

ד"ר שבתאי דובר, האוניברסיטה העברית, הרשות לקהילה ונוער, חבר הועד המנהל של המוזיאון
ד"ר תמי יחיאלי, מכללת ירושלים לבנות - מדריכה פדגוגית.
ריבי לקריץ, משרד החינוך, אחראית על פעילות בלתי פורמלית בנושאי מדע וטכנולוגיה
ד"ר דוד סלע, משרד החינוך, מפמ"ר פיזיקה.
ד"ר יוסי נוסבאום, מכללת ירושלים לבנות.
מיה הלוי, נורית שניר, אסנת בבלי, אתי אורון, מירי אוחנה, רוני צדר - מוזיאון המדע ע"ש בלופמילד ירושלים

נורית שניר: את הישיבה הייתה אמורה לנהל פרופ' נאוה בן-צבי, אבל היא חלתה בשפעת...
חלק מהאנשים ביטלו את השתתפותם בגלל מזג האוויר.

לכל המוזמנים נשלחו מראש מראי מקום של חומר רקע לפגישה. המאמר של קולין ג'ונסון מעניין במיוחד ומוביל למראי מקום נוספים הקשורים לנושא. מובאים, בין השאר, מחקרים עדכניים מ-2005.
אנחנו נציג כמה מהפרויקטים הנוכחים שלנו שקשורים למערכת החינוך.

הנושא שאנחנו מעלים לדיון מתייחס לתרומת החוויה המוזיאלית ללמידה הבית ספרית. בהקשר זה בולטים בספרות שני ביטויים:

  • גישור על הפער bridging the gap)) בין מערכת החינוך הפורמלית והלא פורמלית. אנחנו ננסה להתייחס למוזיאון בכלל ובמוזיאון המדע בפרט. [למונחים חינוך פורמלי ולא פורמלי הגדרות שונות, ונשתדל להימנע מכניסה למוקשים. כיום יותר ויותר איכויות שנחשבו בלתי פורמליות נכנסות לבתי הספר, ומצד שני - האם פעילות במוזיאון היא תמיד לא פורמלית? למשל: אחד ממאפייני החינוך הלא פורמלי הוא בחירה עצמית. אם תלמידים מגיעים למוזיאון בעקבות בחירת מוריהם (ולא כבחירה עצמית) האם זה שייך לפעילות פורמלית או לא פורמלית?].
  • מעגל הקסם: מתחיל בכתה - עובר למוזיאון ונסגר בכיתה. באמצע יכול להיכנס הבית, האינטרנט וטריטוריות נוספות.
    היינו רוצים לשמוע, בעיקר מהאורחים, מהם לדעתכם הכיוונים העיקריים שבאמצעותם מוזיאון המדע יכול לתרום לפעילות הבית ספרית.


ריבי לקריץ:
לפי מה שאני שומעת בשנים האחרונות, בבתי הספר יש פחות הדגשה של לימודי מדע וטכנולוגיה, פחות גירויים וניסויים. לכן המשקל של סביבות הלמידה האחרות מקבל משקל יתר, כי יש תלמידים שזוהי ההזדמנות היחידה שלהם לפעילות כזו. מורים נותנים לכיתות של 40 תלמידים פחות הזדמנויות לעומת מה שהיה בעבר.

דוד סלע: לא מסכים עם הכל. אני נחשף בעיקר לחטיבה העליונה. לאחרונה יש יותר לחץ להספיק את החומר כתוצאה מאיבודי שעות (מבחני בגרות חורף, בחינות מתכונת, ועוד). מאפשר פחות יציאה למקומות חיצוניים. בבתי הספר יש חדרי מחשבים ומעבדות - זה לא נפגע. לתוכנית הלימודים נוספים נושאים וכיוונים חדשים. מה שחסר זה ההיבט התרבותי של המדעים, כי הלימודים בביה"ס הם יחסית "יבשים" בלי אספקטים היסטוריים ותרבותיים, ואת זה משלים המוזיאון.

נורית: ממה שידוע לנו, מס' שעות המדעים אכן צומצמו בחטי"ב וביסודי. בכל זאת יש במקומות שונים ניסיונות, להעשיר את תוכניות המדעים ולגוון את דרכי ההוראה. עם זאת - למרות הצהרות ברמת מדיניות ולמרות רצון טוב של מפקחים ומדריכים מקומיים - לא תמיד מצליחים להטמיע שיטות הוראה חדשות, ומורים רבים (לתחושתנו - הרוב) ממשיכים בהוראה מסורתית. מוזיאון מדע יכול לפעול בגישה של את מה שאין בביה"ס. לרוע המזל - במקביל צומצמו מאוד התקציבים הבית ספריים כך שאפשרויות היציאה לאתרים חוץ בית ספריים קטנה.

הייתי שמחה לחדד את השאלה: מהי תרומתו של מוזיאון מדע ללימודי מדעים.

תמי יחיאלי: מבחינת הפוטנציאל לתרומה ללמידה יש שתי אוכלוסיות בעיני: פרחי הוראה ותלמידים. הסטודנטיות של המכללה יוצאות עם ידע רב בפיזיקה, המוזיאון "מסדר" להן את מה שהן לומדות. מאפשר הבנה מושגית ואיכותית מעמיקה. הן לומדות במכללה פיזיקה ברמה גבוהה, ונושאים מסוימים נחשבים קשים ומאיימים. למשל חשמל. הן מגיעות למוזיאון עם פחד מהנושא. אחרי שהן לומדות במוזיאון מתוך מפגש עם המוצגים האינטראקטיביים הן מעידות על הבנה "פתאום" ועל סדר בדברים. לטענתן - פעמים רבות הידע כאן יותר משמעותי מידע שנלמד ע"י נוסחאות בכיתה. המוזיאון גם מעלה שאלות הקשורות בפדגוגיה ובאסטרטגיות הוראה. למשל: חלק מהנושאים מוצגים לתלמידים לפני שהם פוגשים אותם בביה"ס. סטודנטית התמודדה עם השאלה: איך אפשר לנצל את המוזיאון באופן אופטימלי במקרה כזה וזה העשיר את ההסתכלות הכוללת שלה על ההוראה.

מיה הלוי: לחיזוק הדברים שאמרה תמי: מדריך שעזב את המוזיאון, דוקטורנט בפיזיקה, הציע רעיון: כמו שיש לסטודנטים שעות תרגול המוזיאון ישמש כ"מתרגל" ויקבל סטודנטים שרוצים לשאול שאלות ליד המוצגים, ו"לשחק" עם המוצגים כדי להעמיק הבנה.
זה אותו סוג הסתכלות של למידה אחרת.

תמי יחיאלי (המשך): האוכלוסיה השנייה הנשכרת היא אוכלוסיית התלמידים. אפשר למקם את הלימודים במוזיאון על רצף. בצד אחד יש למידה ובצד שני כיף. תלוי מי מזמין את הביקור: אם זו רכזת חברתית - הכוונה למשהו יותר חוויתי ואם אלה מורות למדעים (בוודאי אם הן בוגרות המכללה...), הן יכולות להיות יותר מעורבות במפגש העתידי ולבקש בקשות התואמות את צורכיהן. לדוגמא: באחד המקרים ביקשו לא ללמד את כל החומר שיילמד מאוחר יותר בכיתה. אלא רק את ההדגמות שאי-אפשר לעשות בביה"ס. המורה באה עם צרכים ואנחנו נענינו להם וזה השפיע על הלמידה של התלמידים.

דוגמא נוספת: יש מורה מליד"ה, חיים ויינשטיין, שמגיע עם דפי עבודה, הוא צרכן עקבי של המוזיאון. מגוון את הוראה, משתמש באמצעים שלא נמצאים בביה"ס ותלמידיו יוצאים נשכרים.
מבקשת להתייחס לנקודה נוספת: לאחרונה יצא ספר של גד יאיר "מחוויות מפתח לנקודות מפנה". המחקר שלו בודק חוויות מפתח קצרות מועד והשפעתן על נקודת מפנה בחייהם, אצל מבוגרים, הרבה שנים אחרי החוויה. הוא מנסה לסווג את החוויות ואת נקודת המפנה כדי לבנות תיאוריה יישומית ואף לבדוק איך "לבנות" את החוויות האלה. כלומר, יש משמעות לחווית מפתח, גם אם היא חד פעמית ואורכה שעתיים.

דוד סלע: אני למדתי מהמאמרים של גד יאיר. מתברר שאחוז החוויות מתחום המדעים שנשאר בתודעה ממערכת החינוך הוא הרבה יותר גדול מאשר מתחומים אחרים.

יוסי נוסבאום: בעיסוקי בהוראת מדע והכשרת מורים למדע אני די ספקן בנוגע למוזיאוני מדע, כי לדעתי הוראת מדע צריכה להיות מובנית, אבל בלי כל ספק יש במוזיאון המדע אלמנט כזה שתמי תיארה. מניסיוני, יש אחד בקבוצה שיכול להיות שזה ישפיע עליו לחיים, אבל זה בד"כ לא קורה בקבוצות גדולות.
בביקור בתערוכת איינשטיין הוזכר שאיינשטיין קיבל מצפן שה"קפיץ אותו" וכנ"ל קפלר שראה תופעה של "סופר נובה". עם כל זאת, זה לדעתי אחוז קטן מאוד של המקרים וזה דורש מבנה נפשי מיוחד.

מיה הלוי: ב- science לפני כמה שנים עשו מחקר כמה מדענים פעילים סימנו שביקור במוזיאון מדע גרם אצלם לשינוי. זה היה בארה"ב - אחוז די גדול.

יוסי נוסבאום: מורה בכיתה לא יכול להציג את כל מה שמוזיאון יכול ואין לזה תחליף. אבל הרווח גדול אם יש ההכנה בביה"ס. אני מטפל בילד מכיתה מקדמת בכתה ח'. הוא לומד את נושא האנרגיה. דברנו על כך שאור זה אנרגיה כי הוא יכול לעשות משהו. ולאחר שבוע הוא חזר ממוזיאון המדע ואמר שהוא ראה בדיוק את זה. כלומר, מאוד חשוב הקשר עם החיים וההסתכלות המושגית. המורים צריכים ל"שתול" את המושגים לפני הביקור והביקור במוזיאון יבסס אותם.

נורית שניר: בהקשר זה אני מציעה שאתי תציג את פרוייקט "מושג מוצג".

אתי אורון: המטרה העיקרית של הפרוייקט היא להפוך את תרומת הביקור במוזיאון המדע ליותר משמעותית, להכין את התלמידים לפני הביקור ולסכם אחרי הביקור. ליישם את מה שנקרא בספרות "מעגל הקסם" כיתה-מוזיאון-כיתה.

אנחנו מכינים אתר אינטרנט שבו נתמקד, כהתחלה, ב-10 מושגים בפיזיקה. נמליץ בפני המורים על פעילויות לפני ואחרי הביקור, שיתמכו בפעילויות במוזיאון, שיבנו חוויה כוללת בשלבים.
הפרוייקט מיועד לחטי"ב ששם יש קושי גדול יותר למורים, להתמודד עם הוראת מושגים מתחום הפיזיקה. בשלב ראשון נתמקד במושגים בתחום החשמל: מתח, זרם, מטען חשמלי, התנגדות, מוליכות, סכנת התחשמלות.
אחד הקשיים שלנו הוא יצירת קשר עם המורים. אפילו בתהליך בדיקת הקשיים ואיתור הצרכים היה קושי גדול מאוד לאסוף מידע.

נורית שניר: היינו רוצים שהמורים המביאים את תלמידיהם לביקור במוזיאון יעברו כאן השתלמות מקדימה ויישמו את עקרונותיה. זה מאוד קשה בד"כ: המורים עמוסים, שבעי השתלמויות. אבל זה יקרה בפיילוט של הפרוייקט עם מספר מצומצם של מורים.
הגישה הבסיסית שלנו דומה למה שיוסי מציע: אנחנו מייחסים חשיבות להכנה בית הספר ומתייחסים לביקור במוזיאון כחלק ממכלול הכולל את הפעילויות שלפני הביקור ואחריו. אבל יש לנו התמודדות תמידית של רצוי מול מצוי. של אופן ניצול משאבי המוזיאון וההיצע למורים ע"י קהל היעד.
(פרוייקט מוצג-מושג הוא אחד הניסיונות שלנו לתת מענה לנושא שעלה באחת מהפגישות הקודמות של וועדת החינוך - "לפני ואחרי ביקור במוזיאון" ויש בו ניסיון ליישם חלק מהרעיונות שהועלו בישיבה הנ"ל.)

תמי יחיאלי: נושא נוסף חשוב: הקשר לחיי היומיום. הפיזיקה נתפסת אצל התלמידים כמשהו מנתק מהחיים. במוזיאון יש קישור בין חיי היומיום לבין המדע המנותק. המוזיאון יכול להפוך את הפיזיקה לידידותית ורלוונטית. למשל התערוכות "צעצועים ופיזיקה" או "לאור החשמל, פעילות "מנופים" - לוקחים דברים מוכרים. מוזיאון המדע הופך זר למוכר. במקביל קורה גם ההיפך: לוקחים תופעות רגילות ומוכרות והופכים ל"זרות" ובכך מודדים את הפיזיקה.

שבתאי דובר: בטלוויזיה הייתה סדרת סרטים לנוער על איישטיין, "בלי גרביים"...

מיה הלוי: כשעלתה תערוכת איינשטיין עלתה יוזמה של מיכה שגריר לעשות סדרה לילדים על איינשטיין שתצולם בחלקה בתערוכה ותתייחס לאיינשטיין גם דרך המוצגים. המימון שהוא הצליח להשיג הספיק רק לשלושה פרקים.

שבתאי דובר: שלושה תלמידים בבי"ס בחרו לסקר את אינשטיין דרך התכתבויותיו עם ילדים ומכאן מתפתח הסרט שהוא עוצר נשימה ומומלץ.

מיה הלוי: אני יכולה לתת עותקים. הוא עשה שלושה פרקים על פיזיקה, והסרטים למרות שהם "חינוכיים" - עוברים היטב לילדים.

נורית שניר: הישיבה מתקרבת לסיומה. הייתי רוצה שניקח מהישיבה משהו להמשך ולשמוע מכם המלצות לאור מה שנאמר כאן.

מיה הלוי גם בקשות.

ריבי לקריץ: האם יש תוכנית שבה בתי"ס חוזרים למספר מפגשים - תכנית של מספר ביקורים?

נורית שניר: בהחלט. ראשית - בתי"ס רבים מגיעים שנה אחרי שנה או פעם בשנתיים. לפחות בירושלים, 40% מהילדים הם כאלה. יש תלמידים המגיעים ל- 3 ביקורים בשנה ואפילו ל-6 ביקורים בשנה, אבל הם אינם רבים מסיבות כספיות. תשלומי הורים כיום הם מאוד נמוכים, ובית הספר צריך לעשות בחירות כואבות. הצרכנים לכך הם פחות מ-10% מכלל התלמידים המבקרים - אבל יש. לנו , מצידנו, יש תוכניות כאלה. אנחנו שמחים על כל בית ספר שמנצל אותן.

מיה הלוי: אנחנו לא יכולים לתת הנחות, להיפך. הביקור החוזר נעשה יותר יקר, כי צריך ליצור עבורו תוכנית של התפתחות.

נורית שניר: זה קורה רק אם מתקיים אחד או יותר מהתנאים: סיבסוד מיוחד או מודעות עמוקה של בביה"ס, בד"כ בעקבות דמות מובילה כמו מנהל או מורה, או וועד הורים פעיל, או מחלקת חינוך מקומית תומכת.

שבתאי דובר: יש ספונסר, הקרן לירושלים, שניסתה לקדם את המוסדות בגבעת רם לפריפריה העירונית בירושלים. יצרו תוכנית מסובסדת "קרית המדע בגבעת רם". בשנה שעברה הגיעו קבוצות משני בתי"ס, והשנה משלושה, לפעילות משולבת המתקיימת במעבדות בלמונטה, במעבדות נוער שוחר מדע, במוזיאון המדע, ובמוזיאון הפתוח בגבעת רם. בונים להם תוכנית יומית בתיאום עם ביה"ס. הם באים 3 פעמים וכל פעם לביקור ארוך.

התכנית מיועדת לתלמידי כתות ט'-י' מבתי ספר ירושלמים, כשהמטרה היא חשיפה למקצועות המדעים לתלמידים לפני שלב הבחירה במקצוע. בתיה"ס המשתתפים בתכנית הם כאלה שלא היו יכולים לשלוח את תלמידיהם לביקורים חוזרים. וזה בא לבטל נחיתות גיאוגרפית של המוזיאון וגבעת רם.

למשל במחקרים שנשלחו ע"י נורית באינטרנט כרקע לישיבה הזו, המוזיאון הוא במרכז, התלמידים באים למוזיאון לא רק כדי ללמוד אלא גם למטרות אחרות.

מיה הלוי: לדוגמה: יש ילד שלומד בליד"ה וקלטנו אותו במוזיאון, בתנאי שהוא לא בא למוזיאון כשיש שיעור...

דיאנה פינוס: ישנם 60 גני ילדים שבאים לפעילות מתמשכת. אנחנו משתדלים לשמור על אותו מדריך.

נורית שניר: אני מציעה שאסנת תספר על פרוייקט אמץ מוצג שלצערנו נפסק בגלל חוסר תקציב.

אסנת בבלי: אמץ מוצג, פרוייקט מתמשך הכולל מספר ביקורים במוזיאון שנועד לעודד לב"פ (למידה באמצעות פרוייקטים), גם בהקשר לתחרות מדענים צעירים. בתשס"ו התוכנית התקיימה ב 3 בתי"ס, בעזרת חונכי פר"ח, בכיתות ה' ו'. בתוכנית, לכל כיתה 3 מפגשים במוזיאון, 2 מפגשים שבהם מדריכים באו לבתיה"ס. התלמידים הכירו את המוצגים במוזיאון ובחרו מוצג קבוצתי, בקבוצות קטנות. למדו עליו, חקרו את הנושא ואת העקרון המדעי והפתרון הטכנולוגי שמאחוריו. בשיא התהליך הם היו צריכים לבנות מוצגון: דגם קטן המדגים את העקרון המעי לפו פועל המוצג שנבחר, להכין פוסטר שמתאר אותו, ובסוף להקים מיני תערוכה בביה"ס.

התהליך היה מאוד מוצלח מבחינת התלמידים והמורים. החוויה גרמה לגיבוש, שת"פ, אבל זה תהליך מסובך שדורש הרבה משאבים ואם אין תקציב זה קשה.

נורית שניר: הפרוייקט הזה נעצר ומחכים להמשך. אנחנו מקווים שבפרוייקטים אחרים תהיה השלכה ממנו, למשל ב"מושג מוצג" - בתקוה שיהיו מורים שירצו לעבוד איתנו. יש המון מגבלות של כ"א ותקציב. כאן היו חונכי פר"ח, הם עבדו כאילו בחינם, כחלק מהמחוייבות שלהם, אבל השקענו בהם המון שעות.

אסנת בבלי: זה חוזר לעניין הקשר עם ביה"ס. אחת ההערות של החונכים בשנה שעברה הייתה שאין כמעט מעורבות של מורים בתהליך והם משאירים את העבודה למוזיאון. זה פגע בפרוייקט, הפך אותו לתלוש מהעשייה הבית ספרית. אנחנו דרשנו וכמעט התנינו את מעורבות המורים אבל בפועל... המוזיאון רוצה לתת, אבל צריך שמישהו בצד השני יקבל את זה.

שבתאי דובר: אחת לכמה זמן אנחנו, באוניברסיטה העברית, מצליחים לעשות תכנית שמוכרת לגמול ואז באים מורים. יש לנו בעיות דומות. התיאוריה של מעבדות בלמונטה - המורה מלמד את המקצוע בביה"ס וכשהוא צריך ניסוי יותר משוכלל הוא בא למעבדות. יש לו אסיסטנטים, אבל המורה מנהל את המעבדה. זה קורה אחרי קורס. לצערנו אחרי שנים מעטות יש דעיכה בגלל תחלופה. חשוב לתת גמול השתלמות. זה צריך לבוא מהמערכת.

נורית שניר: לצערנו רב המורים וותיקים במערכת ורוויים בגמולים, כך שזה אינו פיתוי מספק. זה לא מושך אותם. בכל זאת, מניסיונכם ומיכולתכם - איך לגשר על הפער בהגעה אל המורה.

ריבי לקריץ: התכניות מקסימות, שני צווארי בקבוק אובייקטיביים:
- תקציב
- מוטיבציה של המורים
ולא ברור איך מתגברים על זה.
מבחינת תקציב, למשל בארה"ב ישנם מוזיאונים והרשויות פותחות את השערים, הילדים באים כמו למועדון, כל הזמן. אבל התלמידים לא משלמים. זה במסגרת החינוך לאוכלוסיה ולצערי כאן זה לא קיים.

דוד סלע: למוזיאון ישראל באים יותר תלמידים?

מיה הלוי: במערכת מודרכת - פחות מאשר למוזיאון המדע.
יש בעיה של כמות הביקורים, אנחנו יכולים לקלוט יותר, אבל לא בסדרי גודל. אפשר לגדול מ- 40,000 תלמידים בשנה ל- 60,000.
הכוון השני זה להפוך את הביקור ליותר משמעותי.

ריבי לקריץ: זה ביקור שהוא יותר מפעם אחת.

מיה הלוי: אפשרות שנייה זה עבודה בביה"ס לפני ואחרי הביקור במוזיאון. לפעמים ההסעה עולה יותר מהביקור, הדרישה לליווי, היציאה, השימוש בלו"ז, ולכן זה לא יעזור אם נוזיל את הביקור.

נורית שניר: חלק מהמורים עדיין לא משוכנעים בחשיבות ההכנה וקיום "מעגל הקסם".

מיה הלוי: מנח"י מנסים מיזם להפוך את ירושלים לעיר חינוך. שילדים לומדים גם מחוץ לביה"ס. ילדים לומדים בבתי-ספר אחרים, בגילאים גדולים יותר. המערכות מסונכרנות בין בתיה"ס שונים, ותלמיד יכול ללמוד מדעים בביה"ס שמתמחה לכך. ביסודי הכיוון הוא לאפשר לתלמידים ללמוד בתוכנית מובנית, דרך הפדרציה של ניו-יורק, מחוץ לביה"ס.

יש לירושלים גופי איכות או מרכזי איכות. אפשר ללמוד מדעים מחוץ לביה"ס: מעבדות בלמונטה, הגן הבוטני, מוזיאון המדע, גן החיות הקמפוס של האוניברסיטה. ההרגשה היא שירושלים לא ממצה את הפוטנציאל שלה. אותו מקבץ קיים באמנות, קולנוע, מוזיקה, אזרחות, (מרכז גילה, מכון לדמוקרטיה, ון ליר) - מערכת החינוך לא צורכת אותם.

אנחנו מנסים אצלנו לתת את זה והתחושה שלנו שהמפתח הוא "מעגל הקסם". להתקשר למורה לפני ואחרי הביקור, כדי שהביקור יהיה יותר משמעותי. אנחנו מקווים שאתר האינטרנט יעזור ויש לנו משימה קשה לפיתוח.

דוד סלע: האם יש מועצות מקומיות שבהם יש יותר דגש על זה וזה מצליח. למשל מכבים רעות. סיפר ראש עירית מודיעין ש-50% מתקציב העיריה הולך לחינוך.

שבתאי דובר: חנה ויניק אמרה שזה נס.

מיה הלוי: בהרצליה התושבים כועסים על כך שתקציב החינוך נשאר על 23% שזה המון לעומת ירושלים.
אשדוד, בת-ים - לחיאני אמר שהייחוד שלו זה החינוך. המפתח של ניצול היציאה מחוץ לביה"ס מטריד הרבה, ולא רק אותנו. בגלל שלדעתנו המסלולים האלה הלכו במקביל מדי. המוסדות הבלתי פורמלים הלכו על העשרה ולא לקחו חלק בשימות המוגדרות.

דיאנה: צריך לעשות חשיבה לפי שכבות גיל: קטנים, כיתות יסודי, חטי"ב ותיכון, ולפי זה לקבוע איזה תפקיד המוזיאון ממלא בגילאים השונים.

נורית שניר: בהמשך לדברי דיאנה, עשינו הערכה על תערוכת מתמטיקה והתרומה שלה בפילוח לגילאים. יש לנו ממצאים ראשונים המעידים על אפיונים פרופ' אודי דה-שליט מהחוג למתמטיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים הכין ביוזמתו (ובעזרתנו) סרט על מתמטיקה בתערוכת מתמטיקה. הוא הופץ ב-1000 עותקים בעיקר בקרב מורים למתמטיקה ביסודי וחטי"ב ואני אשמח לחלק לנוכחים.

מיה הלוי: הסרט נמצא גם באתר מט"ח. נחלק לכם גם גלויות שהן קטלוג מתערוכת איורי מתמטיקה.

נורית שניר: תמי הזכירה את ההשפעה שיש לביקור החד פעמי, ואסור לנו להתעלם גם מזה. במאמר של קולין ג'ונסון נאמר שבתי ספר מתיחסים בד"כ ללמידה רק בצורה מסוימת, אבל למידה מתרחשת במצבים שונים בחיים. במשמעותה הרחבה - רובה דווקא אינה מתרחשת בביה"ס. במוסדות לא פורמליים מתרחשת למידה שונה, דומה יותר ללמידה ה"טבעית" ואולי זה הזמן לנסות לשכנע את המוסדות שהלמידה הזו תורמת, גם אם לא תמיד מתקשרת בדיוק לדבר הספציפי שנלמד. אז אנחנו לא מסתפקים ב"כיף" וצריך לזכור שלביקור החד פעמי יש השפעות שונות שאותם אי אפשר למדוד, או שהן נותנות אותותיהן בטווח המאוד ארוך. ג'ונסון מציין שפעמים רבות המבקר לא יכול להעיד על זה מיידית, אם משום שהתהליך ארוך ומצטבר, ואם משום ש"האסימון נופל" רק כעבור זמן.

דיאנה פינוס: ולפעמים התשובה משתנה.

נורית שניר: דבר אחרון. בטכניון, במחלקה להוראת המדעים נעשה מחקר על תרומת מוזיאוני טבע ללמידה ע"י דר' טלי טל. 4 מוזיאוני טבע קטנים ברחבי הארץ השתתפו במחקר. המסקנות שלה היו שמה שנעשה במוזיאונים אלה לא תורם ללמידה הבית ספרית. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. האחת - אופן ההצגה והפרסום בציבור. למרות שהמחקר התבצע במוזיאוני טבע,. מהכותרות ומהעיתונות ניתן היה להבין שנבדקו מוזיאוני מדע, למרות שמכון ויצמן, חיפה ואנחנו - מוזיאוני המדע הגדולים בארץ - כלל לא השתתפנו במחקר.זה הגורם לנו נזק ונצטרך להתייחס אליו. אולי נעלה זאת באחת מישיבות וועדת החינוך הבאות.
הנקודה השנייה - למרות זאת היו המלצות מעניינות: למשל, חיזוק הקשר עם בתיה"ס. אבל אני רוצה להפנות את תשומת הלב להמלצה נוספת, שבעיני גם אחרי קריאת המחקר שנוייה במחלוקת: לדעת החוקרת מוזיאונים לא צריכים להתמקד בלמידה תוכנית אלא בחוויה, כי אין סיכוי בשעתיים של ביקור ללמוד תוכן. אני לא שותפה לאמירה, אבל היא נאמרה ע"י חוקרת ישראלית, מרכזית בתחום, פורסמה בעיתונות המדעית הבינלאומית ואי אפשר להתעלם ממנה.

שבתאי דובר: החוויה חשובה, אבל לא במקום הלמידה.

מיה הלוי: לסיום - עדכון לגבי ביקור סטיבן הוקינג במוזיאון. הביקור היה מוצלח ומרגש לבני הנוער שהשתתפו הייתה חוויה מיוחדת. לידיעת כולכם - המועצה הבריטית הכתיבה את המוזמנים. הכוונה הייתה לביקור אינטימי של בני נוער באודיטוריום שכולל 180 מקומות. הילדים היו נהדרים. לכל מי שכועס או מתפלא למה הוא או תלמידיו לא הוזמנו - זו התשובה.

דיאנה: התוכן של ההרצאה היה "חיי במדע". לא הבנו הכל, אבל את המסרים, ההקשרים, התהיות שלו - בהחלט כן. היה מעניין.

מיה הלוי: אצלנו, ההרצאה היתה יחסית מורכבת. הוא דיבר לבני נוער מצטיינים והניח שהם יודעים. באוניברסיטה היה פופולרי יותר. בכל מקרה - אנחנו שמחים שבחרו בנו כמקום למפגש של הוקינג עם בני נוער. זו נראית פעילות נכונה וחשובה למוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים.

רשמה: רוני צדר

נוצר בתאריך: 27/10/08
עודכן בתאריך: 17/01/11