Skip to main content
תערוכות

מישל יוג'ין שברול

Michel Euge'ne Chevreul - נולד: 1786; נפטר: 1889 (צרפתי)

תרומתו של שברול למדע ולאומנות הייתה גדולה כאורך חייו. שברול היה כימאי, אשר יסודות עבודתו המדעית הובילו ישירות ליישומים מעשיים באומנות ובחיי היום יום. הוא חי בתקופה הסוערת של ההיסטוריה הצרפתית, החל במהפכה הצרפתית, במהלכה חזה כילד בגיליוטינה בפעולה, ועד להקמת מגדל אייפל לקראת סוף חייו. העבודה הכימית הנודעת של שברול עוסקת בהבנת טיב השומנים מן החי. לשומנים מן החי נודעה חשיבות רבה באותם ימים, שכן הם שימשו בסיס להפקת סבון ונרות. שברול הדגים כי השומנים מורכבים מגליצרול בתוספת חומצות שומניות - בעיקר חומצות סטאריות, חומצות התמר וחומצת שמן. הוא הראה, כי "הפיכה לסבון" של השומן מן החי, תהליך הפקת הסבון, כרוך בהפרדת חומצות שומן מגליצרול, והמרת החומציות הללו למלחי נתרן. הבנה זו הובילה לשיפור מיידי בתהליך ייצור הסבון. תרומה גדולה מזו הייתה ההכרה שלו (הרשומה כפטנט) שמחומצות שומניות אלו ניתן לייצר נרות באיכות טובה יותר. באותה תקופה יוצרו הנרות מחלב-נרות (שומן מן החי). הנרות היו רכים, מדיפי ריח רע, מעלי עשן ובלתי מהימנים, ונתנו אור חלש. מאחר ובאותם ימים נרות היוו המקור המרכזי לאור מלאכותי בעולם המתורבת, תגלית הנרות מהאיכות הטובה יותר הביאה לשברול תהילה וממון רב.

עבודתו של שברול בנושא השומנים הייתה חלק מהתמסרותו לכימיה של "חומרים טבעיים". הוא נמנה עם האבות המייסדים של "הכימיה האורגנית". נטייה מחקרית זו הובילה אותו גם לחקר הסוכרים, ובשנת 1815, הצליח שברול לבודד סוכר משתן של חולה סכרת, ולהוכיח כי הוא זהה לסוכר "הענבים". היה זה הצעד הראשון להכרה בסכרת כמחלה של חילוף-חומרים (מטבוליזם) של סוכר, אך יחלפו עוד מאה שנה עד להבנת הבעיה לעומקה.

עבודתו של שברול על קבוצה אחרת של חומרים אורגניים, צבעים, הובילה למינויו בשנת 1824 למנהל מפעל הצבע של שטיחי הקיר הרקומים של "גובלין" בפריז, יצרנית שטיחי הקיר הנודעת ביותר בעולם. אחת מהבעיות המרכזיות עימהן נאלץ להתמודד הייתה שינויי הצבע בהם ניתן היה לעיתים להבחין כאשר הצמר הצבוע נשזר לשטיח הקיר. חלק מהבעיה היה אמנם דהיית הצבעים, ועמה התמודד מבחינה כימית. חלק אחר של הבעיה לא היה קשור לדהיית הצבע, כי אם לשינוי התפישתי שהשפיע על הגוון כפועל יוצא של הניגוד שנוצר בינו לבין הצבעים הסמוכים לו. התגלית החשובה הזו, אותה כינה "ניגוד סימולטני", הובילה את שברול לפיתוח תיאוריה של צבעים שהשפיעה בצורה מרחיקת לכת על עולם האומנות. התיאוריה פותחת בהערה, שהמערכת הויזואלית שלנו נועדה להעניק תשומת לב מיוחדת לקצוות ולקווי מתאר, שכן אלו חיוניים ביותר לזיהוי חיות, פנים ועצמים. פירוש הדבר הוא, שכאשר אזור אפור כהה ואפור בהיר חולקים גבול משותף, החלק של האזור האפור הבהיר הסמוך לגבול נראה בהיר יותר והאזור האפור כהה נראה כהה יותר, (אפקט "הרצועה התואמת"), וכך קורה שהגבול עצמו בולט לעין.

בנוגע לצבע, כל צבע דוחף את שכנו "החוצה", דהיינו, לעבר הצבע המשלים לו, הצבע שעמו הניגוד הוא החריף ביותר. ניתן לדמות את הצבעים המשלימים ל"דימויים מאוחרים". אם ממקדים את המבט בריבוע צהוב בהיר למשך דקה, ולאחר מכן מסיטים את המבט לקיר לבן, מופיע ריבוע כחול (המטשטש לאיטו), ולהפך. פירוש הדבר הוא, שמסגרת צהובה של תמונה בכחול-ירוק תהפוך את התמונה לכחולה יותר מכפי שהיא באמת (ואת המסגרת לאדומה יותר). אומנים עשו שימוש בעקרון זה, אולי מבלי לנסחו, למן התקופות הקדומות - הן במובן של שימוש בצבעים סמוכים לשינוי צבעים, ואולי לאור המודעות שהגבולות החדים ביותר, ולפיכך ה"אגרסיביים" ביותר, הם אלו שבין צבעים משלימים. מידת החריפות של הניגודים הללו מצאה את ביטוייה גם בדברי המשורר:

האשורים שעטו לעברנו כמו זאב בדיר
והחבורה בהקה בסגול ובזהב

(ביירון)

(או אולי היו אלה מעצבי הביגוד האשורי שהיו מודעים לתפישה?)

תחומי העניין המגוונים של שברול הובילו אותו לחקר מקלות הזיהוי (המקלות בצורת Y המשמשים לאיתור מי- תהום); למתקפה על הזיוף בספיריטואליזם (למרות שנשאר קתולי נאמן); ולבסוף, עם התקרבו לגיל 100, למחקרים על הפסיכולוגיה של ההזדקנות. הוא נפטר בגיל 102, אך מעולם לא יצא לפנסיה.

נוצר בתאריך: 07/09/08
עודכן בתאריך: 06/04/11