Skip to main content

הנרי קוונדיש

Henry Cavendish - נולד: 1731; נפטר: 1810 (אנגלי)

מדע, מדע, מדע...

אם היה אי פעם מדען מטורף - הנרי קוונדיש היה כזה! קוונדיש בוודאי היה מדען דגול, אך אפשר לתהות אם התהילה שלה זכה באנגליה אינה נובעת, בחלקה לפחות, מאהבתם של האנגלים לשיגעון! קוונדיש נולד למשפחה אצילה ועשירה, כך שלא היתה לו שום בעיה כספית לתת לגחמות המשונות שלו להוביל אותו בעקבותיהן. הוא הקדיש את כל כולו למדע, עד כדי כך שלא היו לו חיים נורמליים. הוא לא היה טוב בבניית מכשירים, וכשרצה למדוד זרם חשמלי למשל, העביר את הזרם דרך גופו, ואמד את עוצמתו על פי הכאב שגרם. את כל שעות הערות שלו בילה בעשיית מדע, ובהתחמקות מאנשים - במיוחד מנשים. ב"מקרה חירום" היה יכול להחליף כמה מילים עם מישהו, אבל לעולם לא עם מישהי. הוא בנה לעצמו כניסה פרטית וחדר-מדרגות פרטי כדי שיוכל לצאת ולבוא מבלי לפגוש נפש חיה ואפילו עם המשרתות שבבית היה מתקשר באמצעות פתקים.

חיים של בדידות, מוות של בדידות

קוונדיש חי לבד והתעקש למות לבד. כשהרגיש שקצו קרוב, ציווה על המשרת שלו לצאת מן החדר, והורה לו לשוב מאוחר יותר לבדוק את מצבו. אם ימצא אותו מת, כך הורה, עליו להודיע למשפחה. אהבתו למדע היתה עניין שכולו סיפוק הסקרנות העמוקה שלו. עניינים כגון פרסום או הערכה לא עניינו אותו כלל. כל רצונו היה לדעת ולהבין. ביוגראף אחד שלו טען שהניסויים של קוונדיש בחשמל "הקדימו כמעט את כל מה שהיה עתיד להתגלות בחמישים השנים הבאות". אבל נדמה שלא היה לו שום עניין בקידום המדע, ומה שדחף אותו קדימה היה רק הסקרנות. הרשימות שלו על חשמל ראו אור רק מאה שנה אחר כך, ואז כבר היה בהן עניין היסטורי בלבד.

"עושה מים"

בשנת 1766 בודד קוונדיש גאז שנפלט כתוצאה מפעולה של חומצה על מתכות. הוא שקל את הגאז וגילה שהוא קל מאד, קל בהרבה מאוויר. הוא הוכיח שהגאז אינו דליק, ושתוצר הבעירה הוא מים. הגאז הדליק הזה היה המימן (שבלועזית משמעות שמו hydrogen "מחולל מים", וגם בעברית כפי שניתן לראות השם נגזר ממים). ניסוי הזה הוכיח כי מים הם בעצם תרכובת של שני גאזים ולא יסוד בסיסי. זה היה המסמר האחרון בארון הקבורה של התפיסה היוונית שלפיה כל חומר מורכב מארבעה יסודות בסיסיים: אדמה, אוויר, אש ומים. בין יתר ההישגים של קוונדיש בתחום הכימיה אפשר למנות את גילוי החומצה החנקתית (HNO3) ואת ההוכחה ש"אוויר קבוע", שמוכר לנו כיום כפחמן דו-חמצני
(CO2), כבד יותר מאוויר, ויכול לכבות להבה. קוונדיש ערך תצפיות שסתרו את התפיסה שהיתה מקובלת באותם ימים, ולפיה חום אינו אלא חומר הקרוי "פלוגיסטון" (phlogiston). את המסקנה החדשנית שלו הוכיח על ידי העובדה שכאשר מעבים גאזים או ממצקים נוזלים, נפלט חום ("חום כמוס"). אבל את כל התגליות האלה שלו לא פירסם מעולם, וגילוי החום הכמוס למשל, מיוחס לג'וזף בלק (Black). קוונדיש הפיק חומצה חנקתית על ידי העברת ניצוצות חשמליים באוויר, והמסת התחמוצת שנוצרה במים. את התהליך הזה מתח קוונדיש ככל האפשר, וציפה "לגמור" את כל האוויר; אך הוא גילה שתמיד נותר בערך 1% של אוויר שלא השתתף בתגובה הכימית. מכאן הסיק, בצדק, שאוויר מכיל 1% של גאז בלתי פעיל (אדיש או אינרטי) ובלתי מזוהה. הוא צדק, אבל ההבחנה שלו משכה אליה תשומת לב רק כעבור מאה שנה, שהגאז הזה כבר זוהה, בודד ונקרא לו שם: ארגון.

לשקול אדמה

הניסוי המרהיב ביותר של קוונדיש היה בתחום הפיסיקה, ולא הכימיה. ממדי כדור הארץ כבר היו מוכרים היטב באותה עת, אך מסתו (וכפועל יוצא צפיפותו, או המסה הסגולית שלו) עדיין היו בגדר נעלם. כי איך אפשר לשקול את כדור הארץ? הרי אי אפשר לשים אותו על מאזניים!

בעצם הסיפור מתחיל מאה שנה קודם באייזיק ניוטון. ניוטון ניסח את החוק העיקרי של הכבידה, ולפיו כוח המשיכה ההדדי בין שני גופים עומד ביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם. אבל לא היתה לו שום דרך להגדיר את קבוע הפרופורציה בנוסחה הזאת. הוא היה יכול למדוד את המסה של גוף ואת כוח הכבידה שכדור הארץ מפעיל עליו, אבל בלי "הקבוע", לא היה יכול לחשב את המסה של כדור הארץ. קוונדיש נטל על עצמו את משימת הקביעה של המספר הזה, באמצעות מדידה ישירה של הכוח המופעל על ידי כדור בעל מסה ידועה על מסה אחרת. המשימה היתה קשה ביותר בגלל הקוטן ההשפעה של המסות זו על זו בתנאי מעבדה. אבל קוונדיש הצליח, והגיע למסקנה שכדור הארץ שוקל 6,600 מיליארדי מיליארד (6.6x1021 טונות, ולכן הצפיפות שלו גדולה פי 5.5 מזו של מים. המספרים האלה דומים במידה מדהימה לאלה המקובלים כיום.

באנגליה זוכרים את הנרי קוונדיש באהבה, אהבה כמו זו שהוא הענין למדע. בלונדון יש כיום כיכר יפה הקרויה על שמו, ובאוניברסיטת קיימברידג' - האוניברסיטה שהוא מעולם לא סיים את לימודיו בה מפני שלא היה מסוגל לעמוד מול הפרופסורים הבוחנים - קראו אחרי מותו למעבדת המחקר "המעבדה לפיסיקה ע"ש קוונדיש". המעבדה יועדה לממש את התגליות החשובות ביותר של תחילת המאה העשרים בתחום הפיסיקה הגרעינית, כראוי לשמו ולזכרו של האיש.

נוצר בתאריך: 15/08/08
עודכן בתאריך: 06/04/11