Skip to main content
header

ציקלון, טייפון, הוריקן, טורנדו

כיצד מתחוללות סופות טורנדו?

מה ההבדל בין טורנדו להוריקן, לטייפון או לציקלון?

מה מקורן של כל התופעות הללו?

האם וכיצד ניתן לחזות את פגיעתן הרעה?

על שאלות אלה ואחרות מנסה המטאורולוגיה המודרנית לענות בעזרת מכשור מתקדם ומחקר אינטנסיבי.

כל תופעות מזג האויר מקורן בחימום לא אחיד של האטמוסיפירה ופני כדור הארץ על-ידי השמש. חימום לא אחיד זה של אזורי הים והיבשה, כמו גם של אזורים בקוי רוחב שונים (חימום מרבי בקו המשווה ומינימלי בקטבים) גורם להיווצרות גושי אויר בעלי צפיפות שונה. גושים צפופים יותר הם רמות ברומטריות, וגושים צפופים פחות - שקעים ברומטריים. כתוצאה מכך מתחוללות רוחות - תנועה של אויר מאזורים צפופים לאזורים דלילים.

תיאור זה עדיין אינו מדויק; גם סיבוב כדור הארץ סביב צירו משפיע: רוח בקרבת שקע ברומטרי נושבת לא "סתם" מבחוץ פנימה, אלא בתנועה מעגלית סביב השקע. הסיבוב בחצי הכדור הצפוני הוא נגד כיוון השעון: תוך כדי סיבוב עולה האויר מעלה בהדרגה ומתקרב למרכז השקע. אויר שעולה מתקרר ולכן, אם יש די לחות באויר, נוצרים בתהליך זה ענני גשם. לעומת זאת בקירבת רמה ברומטרית הרוח נושבת עם כיוון השעון (בחצי הכדור הצפוני); האויר שוקע כלפי מטה והחוצה ממרכז הרמה בהדרגה. כתוצאה מכך הוא מתחמם ומתייבש, וזו הסיבה שבעת ששוררת רמה ברומטרית אין בדרך-כלל עננים מפותחים, גשמים וסערות.

בציבור הרחב, קיים בלבול רב בין המושגים ציקלון, טייפון, הוריקן וטורנדו. בדרך-כלל מכנים בשם ציקלון סערה ענקית שנוצרת מעל לאוקיינוסים בתנאים האטמוספיריים המיוחדים ששוררים באזורים הטרופיים. הציקלונים הטרופיים הנוצרים באוקיינוס השקט ומגיעים לחופי יפן נקראים בשם "טייפון", ואילו אלה שמתהווים מעל לאוקיינוס השקט ומגיעים לחופי דרום אסיה (הודו ובנגלדש) ואוסטרליה קרויים פשוט "ציקלון". בפיליפינים הם קרויים "בגיו", ואילו אלה הנוצרים מעל לאוקיינוס האטלנטי ומגיעים לחופי ארה"ב נקראים "הוריקן". כל המונחים הללו מציינים תופעות מזג-אויר דומות מאוד מבחינה פיזיקלית.

טורנדו, לעומת זאת, הינו תופעת מזג אויר בקנה מידה קטן הרבה יותר - תופעה "מקומית", בלשון המטאורולוגים - ומשך זמן קצר יותר, על אף העובדה שעוצמתו יכולה להיות הרסנית אף יותר משל ציקלון, טייפון או הוריקן באותו אזור בו "ביקר".

מאפייני הטורנדו

הטורנדו היא אחת מתופעות מזג האויר האלימות והאימתניות ביותר. שמו נגזר מהמלה הספרדית "טרונדה", שפירושה סופת רעמים. סופות טורנדו שכיחות במיוחד בצפון-אמריקה, באוסטרליה ובדרום-מזרח הודו. מרבית סופות הטורנדו בארה"ב (כ 800 בשנה!) נוצרות בין החודשים מרץ ליולי, כשאויר חם ולח ממפרץ מכסיקו חודר לדרום-מזרח היבשת ופוגע באויר קר ויבש מצפון. כך נוצרת אי-יציבות חריפה באטמוספירה שמחוללת את הסופה.

הטורנדו נוצר בתחתיתו של ענן סערה מפותח מאוד, שזרמי האויר העולים בו חזקים במיוחד, ואשר מתקיים שעות רבות בלי לדעוך. צורת המשפך האופיינית לטורנדו מתהווה בתנאים מיוחדים, כשהאויר העולה מתחיל להסתובב תוך כדי יצירת לחץ נמוך במרכז. כשזרמי האויר העולים מתחזקים, מתכווץ אזור הלחץ הנמוך ומתארך לעבר תחתית הענן, והמהירות הסיבובית של עמוד האויר גוברת.

בטורנדו "בוגר" נראה ה"משפך" כחדק, המשתלשל מטה מענן הסערה (קומולונימבוס); האויר סביבו מסתחרר במהירות אדירה ובפוגעו בקרקע מתחוללות תופעות מדהימות: בנינים קורסים (לעיתים אף מבני בטון ופלדה), מכוניות, בני אדם וגופים כבדים אחרים מועפים על-ידי הרוח למרחק עשרות עד מאות מטרים.

כתוצאה מירידת הלחץ בעין הסערה נשאב אויר מכל הכיוונים פנימה לתוך עמוד האויר. עפר שנשאב פנימה, אדי מים באויר שהתקררו והתעבו תוך כדי עלייתם המהירה והגשמים הכבדים הניתכים ארצה - מקנים לו את צבעו האפרפר, האופייני, שמאפשר להבחין בו ממרחקים.

עוצמת הרוח בתוך טורנדו ממוצע מגיעה ל- 400-300 קמ"ש, ובמקרים קיצוניים - עד 500 קמ"ש! כמובן, לא ניתן להציב מכשירי מדידה רגילים שייהרסו בוודאות בסופה, וממילא הסיכוי לתפוש טורנדו במקום מסוים קטן למדי, (הסיכוי שטורנדו יכה במקום נתון באזורים המועדים לפורענות הוא בערך פעם ב- 250 שנה). אך כיום ניתן למדוד את מהירותה מרחוק באמצעות מכשירי מכ"ם.

הטורנדו כולו נע על פני הקרקע במסלול קצר שאורכו מספר קילומטרים בממוצע, במהירות של כמה עשרות קמ"ש (להבדיל ממהירות הרוח בתוכו הגדולה בהרבה). בדרך כלל משך קיומו מרגע היווצרותו עד היעלמו הוא כמה דקות, אך לעיתים יש סופות-זוטא שנעות כמה עשרות מטרים בלבד וגם סופות עזות במיוחד, שהשתוללו במשך שעות על פני מאות קילומטרים.

ציקלונים והוריקנים

סערות ציקלון אמנם אלימות פחות מטורנדו, וגם אינן הסערות הגדולות ביותר על פני כדור הארץ, אך הן ההרסניות ביותר בהיקפן. ההרג והנזק שהן גורמות גדולים בהרבה מנזקן של כל שאר הסערות גם יחד. במאה העשרים בלבד ניספו בסופות ציקלון מאות-אלפי בני אדם, מיליונים נותרו ללא קורת-גג ונגרמו נזקים בשיעור של עשרות-מיליארדי דולרים. רוב הנפגעים היו בערי החוף המאוכלסות בצפיפות בדרום-מזרח אסיה.

עיקר הנזק בציקלון נגרם בעת שהסופה קרבה ליבשה, מגלי ענק שמתנשאים עד לגובה בית בן 3 קומות השוטפים את החוף. רוחות של עד 300 קמ"ש וגשמי זעף, שיכולים להגיע למחצית הכמות השנתית בתל-אביב (בתוך שעה אחת!) זורעות הרס רב גם כן.

מקור האנרגיה העצומה בציקלונים הוא התעבות אדי מים מעל לאוקיינוס. הסופה שואבת מהים כמויות עצומות של לחות שמתעבה לעננים. כשהאדים מתעבים משתחרר חום כמוס רב. אילו ניתן היה להמיר לחשמל את כל החום הנוצר בציקלון ביום אחד, היתה כמות זו שקולה לצריכת החשמל של כל ארה"ב בשלושה ימים! את השם "הוריקן" טבעו האינדיאנים בני שבט מאיה, ופירושו בשפתם "רוח השטן" או "סופת האל". רוב ההוריקנים המגיעים לארה"ב נוצרים בקרבת החוף המערבי של אפריקה. קרינת השמש באזורים הטרופיים חזקה במיוחד. קצב האידוי המהיר ואי היציבות האטמוספירית גורמים להיווצרות עננות ומשקעים רבים.

לעתים נוצרים ענני סערה מפותחים במיוחד, המלווים בזרמי אויר אנכיים וירידת לחץ. האויר מתחיל להסתובב במהירות בתנועה ספירלית שמעלה עוד ועוד אדי מים ומשחררת חום כמוס רב שמלבה את הסערה. קוטרה של סופת הוריקן אופיינית הוא עצום ויכול להגיע ל- 600 ק"מ, אבל האזור המרכזי שלו - עין ההוריקן - הוא במפתיע אזור שקט להפליא הנקי כמעט מעננים. הוריקן אינו מהיר במיוחד; רק לעתים נדירות מגיעה מהירותו ל- 80 קמ"ש.

במלחמת העולם השנייה החלו לסמן סופות הוריקן על-פי אותיות האלפבית האנגלי, אך השיטה היתה מסורבלת, ולפיכך החלו לכנות הוריקנים בשמות נשים. עקב מחאות של ארגוני נשים החלו בשנת 1977 להשתמש גם בשמות גברים. כך למשל אנדרו הוא שמו של הוריקן מ-1992, ברברה היא סופה מ- 1989, גילברט - מ-1988 וקתרינה פגעה בעיר ניו-אורלינס בשנת 2005. שמות ההוריקנים נקבעים זמן רב לפני לידתם.

חיזוי והתגוננות

לראשונה בהסטוריה מאפשר המדע לחזות סערות מזג-אויר במהימנות גדולה: לווינים מטאורולוגיים שמצלמים את פני כדור הארץ גם מעל לאוקיינוסים, ערש לידתם של הציקלונים, מאפשרים לעקוב אחר התהוות סערות ומסלולי התקדמותן. תחזיות שעובדו במחשבי-על מסוגלות להציג את הכיוונים המשוערים של ההתקדמות כמה ימים מראש.

אמנם, לא פעם קורה שנופלות טעויות בחיזוי, או שמסלול הסופה משתנה באופן חד ופתאומי, אך מכשירי מכ"ם משוכללים מהווים אמצעי התרעה מדוייק ואמין גם במקרים אלה. בארה"ב קטן מספר הנספים בסערות הוריקן בעשורים האחרונים במידה מרשימה, הודות להתפתחות אמצעי החיזוי. לעומת זאת, הנזקים לרכוש הם כמעט בלתי נמנעים בשל עוצמת הסערות, ולמעשה שיעור הנזק גדל כל הזמן בשל הקידמה והשגשוג הכלכלי.

להבדיל מציקלונים, שקל להבחין בהם באמצעי החישה מרחוק, הרי בגלל היקפה המצומצם של סופת הטורנדו, קשה מאוד לחזות באילו ענני סערה יווצרו תנאים להתחוללותה. ממדידות מכ"ם משופרות שנעשו בשנים האחרונות התברר שמשך הזמן מרגע היווצרות התנאים המתאימים בענן סערה ועד להתגבשות עמוד הטורנדו חולפות רק כ- 20 דקות. שני גורמים אלה הופכים את חיזוי הטורנדו למשימה קשה הרבה יותר מחיזוי הוריקנים. כיום יודעים רק להעריך מתי קיימת סבירות גבוהה להיווצרות טורנדו על-פי התנאים האטמוספיריים השוררים ולהתריע על כך באמצעי התקשורת. התרעות מראש ניתנות ביחס לאזור רחב הרבה יותר מזה שבפועל עובר בו הטורנדו, וגם כך נראה כי רק בשליש מהמקרים האזהרות הניתנות נכונות. בנוסף לכך ניתנות גם אזהרות בפועל מפני סופות טורנדו שנראו כבר בשטח או נצפו במכ"ם: מכשירי מכ"ם קולטים הד בעל צורה אופיינית של הרוחות החזקות, הגשמים והעפר שנשאר לתוך משפך הטורנדו, לעיתים אף ממרחק 100 ק"מ ויותר, ואז יש די זמן להתרעה.

סערות בישראל

ישראל, למרבה המזל, אינה מצויה במסלול התקדמותם של ציקלונים, בשל ריחוקה מאוקינוסים ומהאזורים הטרופיים. התנאים האטמוספיריים השוררים בארץ אינם מעודדים גם הווצרות טורנדו. לעיתים נדירות מתחוללת בים בקרבת החוף סופה מקומית, המזכירה באופייה את הטורנדו, ומעלה נד מים, אך להבדיל מטורנדו היא אינה הרסנית ונמשכת זמן קצר בהרבה. בנגב מתחוללות לעיתים סופות חול מקומיות, שמאופיינות על ידי נד חול בדומה למשפך המים בטורנדו, ורוחות חזקות שנמשכת דקות ספורות, אך גם זו היא לא יותר מ"סערה בכוס תה"...

לעומת זאת, תופעת מזג אויר חמורה המוכרת היטב בישראל היא סופת הרעמים. תופעת מזג אויר זו שכיחה בהרבה משאר התופעות שצוינו כאן ונבדלת מהן. היא מאופיינת לאו-דוקא ברוחות בתנועה מעגלית (סירקולציה) אלא בזרמי אויר עולים ויורדים ובמשבי רוח פתאומיים והרסניים, בברד ובסערות ברקים. תופעה זאת מתחוללת לאורך גיזרה ארוכה של אויר קר, שיכולה להגיע לאורך של עשרות עד מאות קילומטרים ומכונה החזית הקרה של השקע. למרות היותה נבדלת מהתופעות האחרות, יכולה סופת רעמים להתרחש לעתים גם בציקלון.

הקוסם מארץ עוץ

תופעת הסופות מופיעה גם בספרות ובסרטים רבים. בסיפורו המפורסם של פרנק באום, "הקוסם מאץ עוץ" מתוארת הסופה שמעיפה את ביתה של דורותי לעבר ארץ עוץ:

"... ואז קרה דבר מוזר: הבית הסתחרר פעמיים או שלוש והתרומם לאט באויר. דורותי הרגישה כאילו היא מתרוממת בכדור פורח. רוחות הצפון והדרום נפגשו במקום שעמד הבית והפכו אותו למרכז המדויק של הצקלון. במרכז הצקלון האויר בדרך-כלל שקט, אבל הלחץ הגדול של הרוח על כל צדי הבית הרים אותו יותר ויותר גבוה, עד שהיה בעין הצקלון, ושם הוא נשאר ונישא הלאה קילומטרים רבים באותה קלות שנושאים נוצה."

באום משתמש במונח "ציקלון" (Cyclone), אבל בסרט מוצגת, כמובן, סופת טורנדו.

תמונה: וויקיפדיה

נוצר בתאריך: 11/05/08
עודכן בתאריך: 21/05/13