מניחים נר במרכז הצלחת ומדליקים אותו בעזרת מבוגר. (תמונה מס' 3)
מניחים את הכוס מעל הנר כשהיא הפוכה. (תמונה מס' 4)
מחכים וצופים: מה קורה לנר? מה קורה למים? (תמונה מס' 5)
מה קורה פה?
אש זקוקה לחמצן כדי לבעור. כשאנחנו מכסים את הנר עם הכוס, אנחנו 'חונקים' את האש ומונעים ממנה קבלת חמצן נוסף, מעבר לכמות שנמצאת בכוס. כשהאש תצרוך את כל החמצן שבתוך הכוס היא תכבה.
כשהנר בוער הוא צורך חמצן מהאוויר ופולט פחמן דו-חמצני, אבל הוא פולט מעט פחות פחמן דו-חמצני מכמות החמצן שהוא צורך. כאשר כמות המולקולות באוויר קטנה יותר - לחץ האוויר קטן יותר. ככה נוצר מצב שלחץ האוויר בתוך הכוס קטן מלחץ האוויר שמחוץ לה.
בנוסף, כאשר הנר דולק האוויר שנמצא בתוך הכוס וקרוב אליו, מתחמם ומתרחב. כשהנר כבה, האוויר מתקרר ומתכווץ, ולחץ האוויר קטן עוד.
כאשר לחץ האוויר החיצוני גדול יותר מלחץ האוויר הפנימי, הוא גובר עליו והמים 'נדחפים' אל תוך הכוס.
