Skip to main content
header

קידוח

מי תהום הם מי שתייה אידאליים. מקורם במי גשם מתוקים, המחלחלים דרך שכבות החול והסלע, ובכך מסוננים ומטוהרים. הטמפרטורה הנמוכה בעומק האדמה והיעדר החמצן מבטיחים שלא יתפתחו במים אלו זיהומים אורגניים. הקפדה על טיפול נכון בשפכים תעשייתים מונעת גם זיהומים אחרים. חלק ממי התהום מגיעים לפני הקרקע בצורת נביעה ומשמשים כמקור מים טבעי, אך רובם נמצא עמוק באדמה ויש צורך לחפור באר כדי להגיע אליהם. חפירת בארות והשאיבה מהן נחשבות לאחת מהטכנולוגיות העתיקות של המין האנושי. הבאר הקדומה ביותר התגלתה בעתלית, ומתוארכת לתקופה הנאוליתית שלפני יותר מ-10,000 שנה. אולם מאז הלכו והשתכללו שיטות החפירה, הקידוח והשאיבה.

המהפכה התעשייתית הביאה לדרישה גוברת לפחם, ובכך האיצה את פיתוח טכנולוגיית החפירה - בעיקר לכריית פחם, אך גם לשאיבת מים שהצטברו במכרות. במקביל, פיתוח מנועי הקיטור ובעקבותיהם מנועי השריפה הפנימית איפשר קידוחים לעומקים גדולים יותר ובסלעים קשים יותר.

ראש המקדח, הבא במגע עם שכבות הסלע ומפורר אותן, היה תמיד מרכיב קריטי בתהליך הקידוח. עליו להיות חזק - כדי לעמוד במאמצים המכניים המופעלים עליו, וקשה - בכדי לא להישחק. ראש המקדח שבתצוגה מכונה "מקדח שלושה קונוסים" (three cones bit). הוא הומצא בשנת 1933 על בסיס דגם דומה בעל שני קונוסים (שהומצא כעשרים שנה קודם לכן). הקונוסים מסתובבים תוך כדי הקידוח, והבליטות שעליהם שוברות ומרסקות את הסלע בצורה יעילה ומבלי להישחק בעצמן. המצאת מקדחי הקונוס שיפרה באופן ניכר את קצב ויעילות קידוחי המים והנפט, ונחשבה למהפכה בתחום. עד היום, 100 שנה לאחר מכן, צורתם כמעט ולא השתנתה.

הפטנט המקורי של ראש מקדח

איורים מתוך מסמכי פטנט של מקדח קרקע, אשר הומצא כבר בשנת 1930. מבנה מקדחים אלו לא השתנה עד היום ובתערוכה תוכלו לראות מקדח אמיתי אשר שימש את חברת מקורות לקידוח בעשור האחרון.

נוצר בתאריך: 20/09/10
עודכן בתאריך: 03/04/11