Skip to main content
header

התפלת מים - הכל שאלה של אנרגיה (וכסף)

התפלת מי ים ידועה כבר למעלה מ-2,000 שנה ושימשה כמקור מי שתייה בהפלגות ממושכות של הצי היווני.

המלחים היו מרתיחים את מי הים בכדי מתכת מכוסים בספוג, שממנו סחטו את המים המתוקים שהתעבו בו.

שיטה זו של הרתחת מים ועיבויים מחקה למעשה את מחזור המים בטבע, ומשמשת עד היום בגלל פשטותה.

אך יש לה חיסרון גדול – המחיר. קיבול החום של המים גדול מאוד, וכדי לחממם ולהרתיחם יש צורך בהרבה מאד אנרגיה. אנרגיה זו עולה כסף. חישבו על צריכת החשמל של הקומקום החשמלי שבביתכם ועל הזמן הדרוש להרתיח ליטר מים אחד, והכפילו ב-1000 – זו כמות החשמל הדרושה להתפלת מטר מעוקב של מים.

שיטת האוסמוזה ההפוכה מבוססת על עקרון שונה לחלוטין – העברת המים דרך ממברנה צפופה מאד. כל כך צפופה עד שרק מולקולות המים מסוגלות לעבור דרכה, ואילו המלחים ושאר החומרים שבמים נעצרים. הבעיה היחידה היא שמולקולות המים נוטות לעבור באופן טבעי מתמיסה בה ריכוז המלחים נמוך לתמיסה בה ריכוז המלחים גבוה. זוהי אוסמוזה טבעית, וה"כוח" הגורם למים המתוקים לעבור דרך הממברנה למים המלוחים מכונה "לחץ אוסמוטי". כדי להעביר את המים בכיוון הפוך (ומכאן השם "אוסמוזה הפוכה") יש צורך להתגבר על לחץ זה. ככל שמליחות המים גבוהה יותר נדרשים לחצים גבוהים יותר. כדי להתפיל מי ים יש צורך בלחצים של 50 עד 70 אטמוספרות, מה שמחייב מיכלים וצנרת חזקים ועמידים ומשאבות רבות עצמה.

גם תהליך האוסמוזה ההפוכה דורש אנרגיה רבה, ולכן מחירם של המים המופקים בשיטה זו יקר יחסית. אך אנרגיה זו קטנה בהרבה מהאנרגיה הדרושה להרתחת מים.

חסרונה הגדול של שיטת האוסמוזה ההפוכה היא ברגישות המערכת לזיהומים וללכלוך. אלו עלולים לסתום את הממברנות, להקטין את ספיקת המים דרכן ולחייב הגדלה של הלחץ – מה שכמובן מעלה את צריכת האנרגיה ואת מחיר המים.

מלחים מתפילים מי ים

נוצר בתאריך: 20/09/10
עודכן בתאריך: 14/02/11