Skip to main content
header

תקופת השלטון הטורקי (העות'מני) בארץ ישראל 1917- 1517

במשך 2000 שנה אספקת המים לירושלים לא השתנתה. מקורות המים שפעלו בתקופת בית שני המשיכו לשמש את תושבי ירושלים לאורך התקופה הצלבנית והתקופה הממלוכית, ולאחריהן גם בתקופת השלטון הטורקי - כאשר לאלה הצטרפו בורות מים נוספים אשר בנו התושבים.

מלבד תושבי הקבע, הגיעו לעיר בתקופת השלטון הטורקי עולי רגל מוסלמים רבים, והתעורר הצורך לספק להם מים לשתיה, לטהרה ולרחצה. אמות המים והצינורות הקיימים שופצו במהלך השנים על ידי הטורקים, והבריכות תוחזקו באופן שוטף. בנוסף הוקמה מערכת סבילים (ברזיות ציבוריות, שסיפקו מים בחינם לתושבי העיר), שקיבלה את מימיה מבריכות שלמה.

אחת הבעיות העיקריות בהן נתקלו הטורקים היתה גניבת מים מהצינורות על ידי חקלאים ונוודים, שהתגוררו לאורך ציר המים וביקשו להשקות את שדותיהם. הדבר הביא לשיבושים חוזרים ונשנים באספקת המים לעיר.

השלטון מינה שומרים וגזר עונשים כבדים על הגנבים שנתפסו, אך בסופו של דבר לא הצליח למגר את התופעה.

בתקופות הקיץ, כאשר היתה העיר מקבלת אספקה מועטה מאוד ממקורות המים, שעה שהמים בבארות אף הם אינם מספיקים לתושבים, החלו הכפריים הגרים בסביבה למכור מים במחירים מופקעים. מצב זה גרם לעניי העיר, אשר לא יכלו לקנות מנת מים, למות בצמא.

מוכר מים ערבי מ - 1911

© הארכיון הציוני המרכזי

עדויות מספרות ועיתונות התקופה

ש"י עגנון מתאר בספר את חייו של גיבור הספר, יצחק קומר, בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה (1904-1914)

אותה שנה שנה שחונה הייתה וירושלים ששותה מי בורות שותה מים במשורה, ואין צריך לומר שממעטים ברחיצה. ועכשיו בא ליפו ביקש לרחוץ בים.

....

רואה אני שהבורות דחוקים במים, אם כן מהיכן נשתה? באר איוב נתרוקנה ומי השילוח, אומר לונץ בלוח שלו, אינם יפים לשתייה, ואין מביאים אותם לעיר, ואפילו בשנה שחונה אין נוטלים ממי השילוח אלא לבישול ולשאר צרכי הבית, ושכני זה שופך כד מלא מים על ראשו.

....

יש מן הרופאים שאומרים שהחולי בא מן המים הרעים, שבאותו פרק כלו המים מן הבורות ולא נשתיירו אלא מים מרופשים.

....

כבר יצא כסליו ולא ירדו גשמים. המטר לא בא והארץ צחיחה.הבורות ריקים אין בהם מים, אבל יש בהם תולעים ושלשולים וחלזונים, עקמומים ירקרקים ואדמדמים, שמבעיתים את הלב. כל טיפה של מים עומדת במטליק ועל כל נאד מים שהערבים מביאים מעין רוגל מתקוטטות עשר נשים.

קטעים מתוך ספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" , הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, סדרת עם הספר, 2008.

מרק טווין כותב

רכבנו בגיא בן הינום.אמרנו שנרד מהסוסים ונרווה את צמאוננו.הבריכה היא תעלה עמוקה בעלת קירות, שדרכה זורם יובל מים צלולים הנובע אי שם מתחת ירושלים, עובר את מעיין הבתולה או מתמלא במימיו ומגיע עד הלום דרך מנהרת אבן מוצקה. הבריכה המפורסמת נראתה בלי ספק בדיוק כמות שנראתה בימי שלמה, ואותן בנות מזרח שחרחרות ירדו אליה כדרכן המזרחית העתיקה, להעלות ממנה כדי מים על ראשיהן, ממש כפי שעשו הנשים לפני שלושת אלפים שנה, וממש כפי שיעשו בעוד חמישים אלף שנה מהיום.

מתוך הספר "מסע תענוגות לארץ הקודש" של מרק טווין (סמואל ל. קלמנס), שנכתב בעקבות מסעו לארץ ישראל בשנת 1867 (תורגם ע"י ארנון בן נחום)

23.3.1890 – מכרז להבאת מים לירושלים

מספר תושבי ירושלים גדל, וכתוצאה מכך מורגש החיסרון במים. תושבי העיר מסתמכים על בורות המים שבחצרות ביתם, אך שם אין מספיק מים - הגם שמים אלה, המגיעים מבאר הסמוכה לירושלים, אינם נקיים. הדבר מוביל לתחלואה ותמותה רבה.

ראשי ועד העיר מחליטים להביא מים לרחובות ירושלים, משם יוכלו לקחת עניי העיר בחינם. בנוסף מתחילים להוביל מים באמצעות צינורות לבתים שיושביהם מסוגלים לשלם על כך. נפתח מכרז לכל מי שרוצה לקחת חלק בעניין.

מחשבת הועד היא, להביא מים למקומות אחדים ברחובות ירושלם, למען יוכלו העניים לקחת מימיהם משם ולהביאם לבתיהם, והעשירים והבינונים ישיגום בבתיהם ע"י צינורות, בשלמם השכר אשר יושת עליהם... וכבר החל הועד את מלאכתו, להשיגם רשיום מאת הממשלה הראשית, ומחסה להחברה אשר תקבל עליה להוציא את הרעיון הזה לפעולה....בלב ובנפש מבקשים אנחנו עזרת כל אלה החפצים למלא חסרון במים בירושלם...

3.10.1890 – מצוקת המים

מצוקת המים גורמת לסוחרים להביא מים לירושלים ולמכור אותם במחיר כפול. כיוון שרובו של העם עני, אין ביכולתו לקנות מים. ישנן תוכניות רבות לפתור את הבעיה, אך אף אחת מהן לא יוצאת לפועל. לבסוף דואגת חברת "עזרים נדחים" לחציבת בור בגודל מוערך של 675 מ"ק.

כתבות אודות מצוקת מים ניתן למצוא כמעט בכל שנה, בעיקר בתקופה של תחילת האביב, כשהסיכויים לגשם אופסים.

עם עני ואביון אשר אין כמוהו בירושלם, ואין ידו משגת לקנות מים ואף כי במחיר יקר כזה, ותגדל מאוד צעקת האומללים נשים וטף אשר לשונם בצמא נשתה, ואם כי נמצאו רבים מאוד אשר נדו להם ולא מנעו אנחותיהם מהשתתף בצערם, אך לחומלה עליהם, לבקש אמצעים לחלצם ממיצר, לא נתעורר איש, והמצב הלך הלוך ורע, כי ימי הגשמים ממשמשים ובאים. ואם לעת כזה לא יבנה הבור, ולא יוגמר למצער לעת גשמי מלקוש למען ימלא מים, הן יאלצו האומללים לסבול עוד שנה אחת צמא ורעב.... ויראו מנהלי חברת עזרת נדחים כי אין עוזר ואין תומך לאומללים האלה, ויתעוררו המה לעזור להם, ויעשו חוזה את אחד האומנים לגמור חציבת הבור...

17.11.1899 – חוסר בגשמים

כאשר הגיע סוף החורף בו לא ירדו מספיק גשמים, היתה מתחילה דאגה גדולה בקרב התושבים.

הדאגה היתה בעיקר נחלתם של עניי העיר, שלא היה ביכולתם לקנות מים מסוחרים שהביאו מים מחוץ לעיר בנאדות מים.

כתבות מסוג זה ניתן למצוא כמעט בכל שנה, בעיקר בתקופה של תחילת האביב, כשהסיכויים לגשם אופסים.

...עבר חשון וגם חצי כסליו וכמעט אין גשם. גשמים מועטים ירדו בימים האחרונים, אבל מועטים למאוד, ואין בהם די...ואף כי די הדרוש לבורות הריקים כולם, ועם עני ואביון צמא למים. חסרון המים מרגש מאוד בעירנו בעתות כאלה, ומכביד אכפו למאוד על עניי העם אשר מלבד דאגתו התמידית ללחם נוספה עליו דאגת מים אשר יוקחו אף בכסף מזומנים ולא בהקפה, ולא פעם ולא שתים יקרה לעני כי אין הפרוטות הדרושות למקנה נאד המים מצויות בכיסו...

29.11.1901 – חנוכת צינור מים

לרגל חגיגות יום הולדתו של הסולטאן התחילו לשפץ את אמות המים מבריכות שלמה. החנוכה החגיגית של הצינורות כללה נוכחות של פחת (מושל) העיר, שרים, שרי צבא וכהני דת.

תיקונים ושיפוצים של צינור המים נעשו בד"כ באירועים מיוחדים, כגון ביקור של אנשי ממשל, או בחגים שבהם הייתה עליה לרגל, דבר שהצריך אספקת מים גדולה יותר.

חג יום הולדת הוד מלכנו יר"ה הוחג ביום הרביעי לשבוע הזה, ברוב פאר והדר, כבכל שנה ושנה, וחיבה יתירה חיבת הוד מלכנו לעבדיו הנאמנים נודעה בו, כי בו ביום הובאו מים חיים ירושלימה בצנורות ברז אשר הובאו למטרה הזאת מצרפת. המלאכה רבה הייתה, וידיים רבות עמלו בה לכלותה. עד יום המאושר יום הולדת מלכנו יר"ה, ויבאו ביום ההוא המים אל מקום המקדש, ומשם יובאו אחרי כן בתעלות וצנרות אל מקומות אחדים בעיר.

10.5.1907 – הפסקת הבניין

כאשר מתעורר מחסור במים, מחירם עולה. המחסור הגדול והמחיר הגבוה של המים גורמים לעיכוב תוכניות בנייה, ובנייתם של בתים שזה מכבר החלו להיבנות מופסקת באחת.

חסרון המים מסב יגון לכל תושבי עירנו, המים מתיקרים מיום ליום, והבנינים מתעכבים מהבנות, ואלה אשר כבר החלו לבנות מוכרחים יהיו להפסיק את המלאכה מפני חיסרון מים...

22.10.1909 – קלקולי המים

תמיד תלונות. אחרי שנה גשומה היו בירושלים אזורים מוצפים. זהו מכתב תלונה, המיועד לראש בית מועצת העיר, על הזנחת העיר וחוסר ניקיון שגרמו לבעיות תברואה קשות ולמחלות כגון מלריה.

...כי לרגל קלקלי מהים בבירות וברשות הרבים קדחת המלריא הולכת ומוצאת לה קן בעי"ק והסכנה נוראה ח"ו בעתיד יתר ויתר...שכל זמן שיישפכו מים אפילו נקיים ע"פ עפר תיחום, וזרחה השמש החמה שלנו ע"פ האדמה, ויצאו ממנה הפרעושים העוקצים הנושאים בקרבם רעל המלריא... ובאמת יכולה ירושלים בפרט וא"י בכלל להיות אחת המקומות היותר מבריאים אבל בושה תכסנו ולחיינו יתאדמו למראה הגיטו שלנו פה. עברו נא בכל אפסי תבל אם תמצאו עיר מלוכלכת ומלאה סחי וחלאה ומים סרוחים ושופכין כמו בעיה"ק, אין אנחנו רגילים כאחרים לתלות הקלקלה אך בנו, ידענו היטב כי הקולר תלוי בראש בית מועצת עירנו ופקידות העיר שלנו, מתרשלים במלאכתם ואינם מתחילים אפילו למלאות חובתם אפילו באופן היתר גרוע. הם יודעים אך לגבות מאיתנו מכם הנקיון והמאור ואין נקיון, האשפה צבורה ועומדת לעיניהם בכל רחוב ומעלה סירחון באפנו, ורגלינו יתנגפו על הרי נגף באין נר ואין מאור...

נוצר בתאריך: 18/09/10
עודכן בתאריך: 03/04/11