Skip to main content
header

סיפורו של מכשיר

תעשיית האלקטרוניקה גדלה וצומחת מהר יותר מכל תעשייה אחרת בעולם ולאור קצב השידרוג והפיתוח המואץ של מוצרים חדשים, הולכת וגדלה במהירות גם כמות הפסולת האלקטרונית. אם בעבר נפטרנו ממכשיר חשמלי רק לאחר מספר ביקורים אצל הטכנאי או במעבדת התיקון, היום לרוב, הכדאיות הכלכלית היא לקנות חדש ולא לתקן.

במכשור אלקטרוני, ניתן למצוא שילוב של חומרים מסוגים שונים, כגון פלסטיק, מתכות וחומצות למיניהן. חלק מן החומרים כמו כרום, קובלט, נחושת, זהב, ניקל, פלדיום, כסף, אבץ, ברום, קדמיום, עופרת וכספית מוגדרים כחומרים מסוכנים.

העברת הפסולת האלקטרונית יחד עם הפסולת הביתית להטמנה או לשריפה, היא בעלת השלכות סביבתיות ובריאותיות המתבטאות במספר תחומים:

  • זיהום נהרות ומי תהום, זיהום קרקעות, זיהום אוויר.
  • תפיסת נפח הטמנה רב שהינו משאב במחסור .
  • דילדול משאבי כדור הארץ הנובע מהצורך לייצר מוצרים חדשים.

מכאן שטיפול נפרד ומיחזור המוצרים הללו, בעל יתרונות רבים הנוגעים לכל אחד מאיתנו.

בתהליך המחזור, נעשית הפרדה בין מרכיבי המוצר: פלסטיק ומתכות מוחזרים לשימוש בתעשייה. מעגלים חשמליים עוברים תהליכי חימום להוצאת המתכות היקרות ואח"כ לשימוש חוזר במוצרי אלקטרוניקה. הפסולת הרעילה מועברת באופן מבוקר לאתרי הטמנה מתאימים.  נושא הטיפול בפסולת אלקטרונית מקבל תאוצה בשנים האחרונות באירופה, על ידי חקיקה וקביעת יעדי מיחזור וכן שינוי בתהליכי הייצור להפחתת כמויות הפסולת.

בישראל עדיין אין חקיקה לטיפול בפסולת אלקטרונית, אך ישנן  מספר רשויות מקומיות  שהחלו באיסוף וולנטרי ומפעלים האוספים את הפסולת ומפרידים אותה למרכיביה למטרת מחזור. הערכה מספרית של פסולת אלקטרונית  בישראל היא כ-100,000 טון פסולת אלקטרונית.



 

נוצר בתאריך: 19/03/09
עודכן בתאריך: 16/10/11