Skip to main content
header

פרופסור לפוטוכרומיזם

נפגשתי עם פרופ' ולרי קרונגאוז (Valery Krongauz), בן 84, במשרדו הצנוע בחברת Chromtech אשר נמצאת מרחק קצר ממכון וייצמן.

חברת Chromtech מייצרת חומרים המשנים את צבעם באור השמש. חומרים אלה משמשים לעדשות משקפיים שהופכות למשקפי שמש כאשר יוצאים החוצה.

פרופ' קרונגאוז התחיל את הקריירה המדעית המפוארת שלו במכון קרפוב לכימיה פיזיקאלית במוסקבה, ובשנת 1976 עלה לישראל והמשיך את מחקריו במכון וייצמן שאותו אפשר לראות מחלון משרדו.

בתחילת שיחתנו שאל אותי קרונגאוז האם זה בסדר שנעבור לדבר באנגלית כי הוא רגיל לדבר על נושאים מדעיים באנגלית. הוא הסביר לי שבמכון וייצמן כל ההרצאות הן באנגלית כי להקל על המדענים האורחים מחו"ל ולכן קשה לו לדבר על נושאים מדעיים בעברית. הזהרתי אותו שאני והקוראים לא כימאים ולכן ההסברים שלו צריכים להיות פשוטים וללא נוסחאות.

עברנו לאנגלית והוא התחיל בהסבר על מה היא מולקולה פוטוכרומית.

מולקולה פוטוכרומית היא מולקולה בעלת שני מצבים A ו- B.

כאשר היא במצב A, ה"רגיל" שלה ופוגע בה אור, היא משנה את המבנה שלה ועוברת למצב B. כאשר אור כבר לא פוגע בה היא חוזרת בעצמה, ללא התערבות, בחזרה למצב A.



ישנן מולקולות אשר משנות את המבנה שלהן בעקבות פגיעה של אור אולם רק מולקולות פוטוכרומיות חוזרות למצב הראשון שלהן.

בגלל שינוי המבנה של המולקולות הפוטוכרומיות, משתנה האור שחוזר מהן ואנחנו רואים שינוי בצבע שלהן. זו הסיבה שצבע עדשות המשקפיים משתנה באור השמש.

לאחר ההסבר הראשון הפתיע אותי קרונגאוז ושאל אותי: האם ידעת שגם בגוף האדם ישנן מולקולות פוטוכרומיות?

הודיתי שלא ידעתי ואז הוא עבר לספר לי על תהליך הראייה.

בקצה תאי הקנים שבתוך העין האנושית נמצא פוטורספטור, מולקולת רודופסין (Rhodopsin) רגישה לאור. מולקולת הרודופסין מורכבת משני חלקים, רטינל (Retinal) הדומה לויטמין A וחלבון אופסין (Opsin). ביחד הן נקראות רודופסין. רטינל היא מולקולה פוטוכרומית. כאשר פוגע בה פוטון של אור, המבנה שלה משתנה ובעקבות כך משתנה המבנה של האופסין. שינוי המבנה של האופסין גורם לשרשרת של תהליכים כימיים מהירים הגורמים לבסוף לשליחת מידע למוח שתא קנה מסויים בעין נחשף לאור. לאחר מכן, בעזרת אנזים מיוחד, מולקולת הרטינל חוזרת למצבה הראשון ומוכנה לזהות פגיעה של עוד פוטון.

לאחר ההסבר על העין, הגענו לסיפור שגרם לי מלכתחילה לרצות לשוחח עם עם פרופ' קרונגאוז. זה הוא סיפור מעניין שקראתי באתר של מכון וייצמן. שאלתי אותו על הסיפור והוא הרחיב.

בשנת 1964 הזמין אותו הצבא הסובייטי לייעץ בפרוייקט מעניין. צריך לזכור שאלו היו השנים של המלחמה הקרה בין המזרח והמערב ושני הצדדים התכוננו לאפשרות של מלחמה גרעינית בשדה הקרב. הסובייטים דאגו ממצב שבו בזמן קרב מתפוצצת פצצה גרעינית ומשתקת את כל החיילים אשר נמצאים בסביבה. אפילו אם החיילים נמצאים רחוק ממקום הפיצוץ, הם היו עלולים להתעוור מייד מעוצמת האור המוקרנת מהפיצוץ וחיילים עיוורים לא כל כך מביאים תועלת בשדה הקרב. העובדה שהם אחר כך יחלו וימותו מהקרינה היתה חשובה אבל בשביל הצבא, היה חשוב שהם יוכלו להמשיך להילחם עד שאולי יחלו וימותו.

הצבא רצה לצייד את החיילים במשקפיים שיתכהו מייד בנוכחות אור חזק ולכן התחיל בפרויקט מיוחד לצורך מטרה זאת.

קרונגאוז הוזמן לייעץ להם בחיפוש מולקולות פוטוכרומיות שיפעלו מהר וחזק אולם בסוף הסתבר שהאפקט לא מספיק מהיר וחזק והצבא עבר לטכנולוגיה אחרת.

הפרופסור סיפר לי שהצבא פנה אליו בגלל שהוא היה פוטוכימאי ידוע אבל בתקופה זו תחום ההתמחות שלו לא היה מולקולות פוטוכרומיות. כדי לייעץ לצבא הוא היה צריך ללמוד את הנושא. הוא נשבה בקסמו של התחום ומאז הוא עוסק אך ורק במולקולות פוטוכרומיות.

כאשר עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1976 הוא התחיל לחקור במכון וייצמן. הזמין אותו למכון פרופ' ארנסט פישר אשר בשנות החמישים זיהה במקרה שינוי צבע של חומר בעקבות חשיפה לאור וביחד עם פרופ' יהודה הירשברג העניקו לתופעה את השם "פוטוכרומיזם".

בסוף שיחתנו זרק הפרופסור פצצה לחדר - הוא סיפר לי שהוא זה שהשתמש לראשונה בשם "קוואזי-גבישים" (Quasi-Crystals)– לצורך תיאור של אגרגטים (צבירי חומר) שנוצרו ע"י חומרים פוטוכרומים אורגאניים. חומרים אלה, בו זמנית, הראו תכונות של גביש ונוזל ולכן קרא להם פרופ' קרונגאוז קוואזי-גבישים ופירסם זאת במאמר בשנת 1978. במאמר הוא מתאר ביצוע ניסויים עם תמיסות פוטוכרומיות שהוא פיתח וגילה שהן מתנהגות בצורה מעניינת. התנהגות התמיסה בנוכחות שדה חשמלי היתה עד כדי כך מעניינת וחדשנית שהמאמר שלו על התגלית התקבל לפרסום בכתב העת הנודע Nature. לחומר שנוצר בתמיסה הוא קרא "קוואזי גביש".

מספר שנים לאחר מכן בשנת 1984 פרופ' דניאל שכטמן גילה תופעה מיוחדת במינה של מבנים מיוחדים אשר לא היו ידועים בטבע במתכות אנאורגניות וקרא לה  באותו שם, "קוואזי-גבישים" ועל כך זכה בפרס נובל.

שני המדענים פעלו בתחומי מדע רחוקים אחד מהשני ולכן שכטמן לא ידע שמדען ישראלי אחר כבר פרסם מאמר על חומר שגילה ולו הוא קרא "קוואזי גביש".
שאלתי את פרופ' קרונגאוז האם לדעתו מגיע לו פרס נובל על התגלית שלו.

מתחילת שיחתנו, כאשר תיאר מדענים אחרים, הוא הילל את הצנועים שבהם ולכן לא הופתעתי שהוא הודה בצניעות שלא מגיע לו פרס נובל. הוא הראה לי מכתב מועדת הכימיה של פרס נובל ובו הוא מתבקש להמליץ על מדענים אחרים לקבלת הפרס בכימיה. הוא הסביר לי שועדת הפרס מבקשת המלצות ממדענים שהמאמרים שלהם צוטטו בהרחבה על ידי מדענים אחרים.

פרופ' ולרי קרונגאוז בן ה 84 הוא עוד אחד המדענים הפוריים והצנועים שרובנו לא מכירים. לי אישית היה תענוג ללמוד ממנו ולשמוע את הסיפורים וההסברים שלו.
נוצר בתאריך: 26/06/12
עודכן בתאריך: 26/06/12