חשמל זורם בבסיס זנבך
לדג הפיל (Gnathonemus petersii) מניגריה קוראים כך כי יש לו חוטם דמוי חדק של פיל, אבל אפשר היה גם לקרוא לו "הדג האלקטרוני". איבר מיוחד המצוי בבסיס זנבו של הדג פולט אותות חשמליים קצרים וחלשים, במתח של וולטים בודדים בלבד, פעמים אחדות בשנייה, בדרך כלל - בקצב קבוע ורציף. אותות אלה משמשים לדג לצורכי ניווט ותקשורת.
דג הפיל
דג הפיל שייך לקבוצה של מעל מאתיים סוגים של דגים הפולטים זרמים חשמליים. דג הטורפדו, השייך אף הוא לקבוצה זו, פולט זרמים חשמליים במתחים גבוהים יותר (של כמה עשרות וולטים) לצורכי הגנה, ציד ושיתוק הטרף. ההבדל בין הדגים דוגמת דג הפיל לדגים כגון דג הטורפדו הוא בשטחה של הרקמה היוצרת חשמל - כשהרקמה קטנה, כמו אצל דג הפיל, הדג פולט חשמל במתח נמוך.
ויש גם שפנים שפולטים חשמל?
כל בעלי החיים הפולטים חשמל חיים במים. המים הם מוליך-חשמל טוב יחסית (למרות שמים מתוקים מוליכים חשמל פחות טוב ממים מלוחים). האוויר, לעומת זאת, הוא מבודד, והוא מאפשר מעבר של מטענים חשמליים רק במתחים עצומים, כמו בתופעת הברק. בתערוכת "לאור החשמל" אפשר למצוא כמה מוצגים המדגימים מצבים בהם מטענים חשמליים מועברים באוויר). ואולם, חשמל אכן זורם בכפות ידינו, ובכלל - בגופם של בעלי חיים. הסביבה הפנימית של התאים היא סביבה של מים מלוחים, וכזה הוא גם הנוזל הבין-תאי. בתוך הגוף מתרחשים תהליכים חשמליים רבים, ובהם תהליכי הולכה של אותות עצביים אל המוח וממנו. ובמילים אחרות - חשמל משמש בתהליכי "תקשורת" בתוך הגוף החי!
המכ"ם של דג הפיל
דג הפיל חי במים עכורים, בהם קשה לראות. הטורפים אינם רואים אותו בקלות, אך גם הוא לא רואה כל-כך טוב… האם דג הפיל מבלה את ימיו בהתנגשויות מתמידות עם עצמים בסביבתו? הדג שולח אותות חשמליים לסביבתו, והללו מוחזרים מעצמים בסביבה (נאמר, סלעים או דגים אחרים) בדמות מתח חשמלי. בעורו של דג הפיל מצויים אברי חישה מיוחדים הקולטים אותות חשמליים מן המים. הדג "מפרש" אותות חשמליים אלה לכלל תמונה גסה של סביבתו. זהו המכ"ם של דג הפיל.
לדבר ולהקשיב
המערכת החשמלית של דג הפיל משמשת לתקשורת עם דגים אחרים מסוגו. הוא מסוגל לחוש בשדות חשמליים שיוצרים דגים אחרים. כאשר מכניסים שני דגים מסוג זה לאקוואריום, שני הדגים מתחילים מייד לנהל "דו-שיח" - קצב האותות משתנה, וברור שהדגים מאותתים משהו זה לזה. אין אנו יודעים עדיין מהו הקוד בו משתמשים הדגים, ועל כן - איננו יכולים לפענח את התוכן של ההודעות שהם משדרים אלה לאלה. ואולם, נראה שהאותות משמשים לזיהוי של בני אותו המין, לזיהוי הזכר או הנקבה בתקופת ההזדווגות, להגנה, לתקיפה, לאזהרה ולשמירה על הטריטוריה , שהיא ה"בית" הפרטי של כל דג. את המגוון הרחב של האותות החשמליים המשמשים ב"שפות" השונות של הדגים הללו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: אות שנמשך זמן רב ומרווחים קצרים יותר בין האותות, ואות שנמשך זמן קצר ומרווחים ארוכים יותר בין האותות. כל הדגים מאותו הזן משדרים אותו דגם של איתות, וזוהי אחת הדרכים של כל דג לזהות את בני מינו. סוג כזה של תקשורת מזכיר את השימוש בחשמל לתקשורת לטווח ארוך באמצעות טלגרף, כשקוד המורס משמש לנו לתרגום מסרים מילוליים לאותות חשמליים מוסכמים. ההקבלה איננה מלאה, כמובן, אבל מעניין שהמצאה טכנולוגית מן המאה התשע-עשרה דומה ל"המצאה" ישנה נושנה של הטבע!
מקור התמונה - צלם Joachim S. Müller's - ברשיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה 2.0 לא מותאם
