Skip to main content

יורם דיאמנט - הציורים

"טריפטופאן" (2001)

אחת מתוך עשרים החומצות האמיניות.
נוכחותה של הגיאומטריה בעולם המיקרוביולוגי משמעותית ביותר. בולטים במיוחד במבנים המולקולריים המצולעים בעלי חמש ושש צלעות.

שניהם בעלי חשיבות בסיסית בתורת המספרים,בהיותם קשורים לשני המספרים הראשונים (2), (3). 3+2=5, 2x3=6.

"חמש" הוא אבי "חתך הזהב" - המספר הפנומנאלי ..1.618 עם כל המשמעויות שלו בטבע.

"שש" הינו ה "מספר המושלם" הראשון, והיחיד אשר סכום מחלקיו שוה למכפלתם:
 3+2+1=6, 1x2x3=6.

המחומש והמשושה הם המיתווה הגיאומטרי במבנה הבסיסים של הד.נ.א. ויחס התזוזה של גדיל אחד לעומת הגדיל השני בסליל הכפול הוא "חתך הזהב".




"הרמוניה דואלית" (2002)

חמשת הגופים המושלמים (המכונים פלאטוניים) נחלקים לשלשה דואלים:

העשרימון והתריסרון, התמניון והקוביה והארבעון עם עצמו. הדואליות נובעת מהעובדה שמספר הפיאות ומספר הקדקדים של כל גוף מתהפך אצל בן זוגו. באופן כזה , כאשר נחבר את מרכזי הפיאות של גוף אחד – נקבל את קדקדי הגוף השני כשזה חסום בתוכו. בעבודה זו אפשר לראות את ההיטלים הדו-מימדיים של הגופים הנ"ל והחוטים הלבנים הקושרים את מרכזי הפיאות עם הקדקדים. כמו כן ניתנת פרישה "אמיתית" של הגופים לפיה נראות הפיאות בצורתן האמיתית ללא התקצרות היטלית והחוטים השחורים הקושרים את הקדקדים עם מרכזי הפיאות.

דואליות דומה נמצאת גם בבסיסי הד.נ.א. הטימין והאדנין, הסיטוזין והגואנין, והאורסיל הבודד אשר הטימין מחליפו במעבר מר.נ.א. לד.נ.א. הדמיון האנלוגי בין שפת השיכפול הדואלית של בסיסי הד.נ.א. לבין הדואליות של חמישה גופים הנדסיים מושלמים (חמישה בלבד!) מעורר ענין. לא במקרה ראו גדולי המתמטיקאים והפילוסופים בגופים אלה סמל לסדר ההרמוני הקיים בבריאה.




"טרנספורמציה" (2003)

 טרנספורמציה היא שינוי רציף מצורה אחת לאחרת. במהלך האבולוציה חלו שינויים רבים בצורתם של הצומח והחי, כל אחד בתוך קבוצת המין שלו. שינויים אלה היו טרנספורמטיביים, כלומר רציפים, ללא קפיצות, ובהתאם למערכת קואורדינטות קארטיזיאנית. (על שמו של דקארט אשר עסק במערכות קואורדינציה שעברו "עיוותים" מתמטיים). מסתבר כי אם נשווה צורת דג מסוים לדגים אחרים – ניווכח כי מקורם של האחרים נמצא באותו שורש צורני אשר עבר טרנספורמציה קואורדינאלית. כך גם אם נשווה בין עופות שונים או יונקים. בעבודה זו נבדקת הטרנספורמציה כאשר המקור הצורני הוא ראשה של אפרודיטה.




"בוקר, צהריים, ערב ולילה." (1998)

השמש העניקה לנו חיים וכן הולידה את מושג הזמן. "זמן" יכול להימדד במספר פעימות לב שבין זריחה לזריחה, או, במילים אחרות, עם השלמת כדור-הארץ סיבוב שלם סביב עצמו. שעון השמש היה המכשיר הראשון שהמציא האדם למדידת זמן. אולם לטבע מד-זמן משלו, אנו מכנים אותו "זמן ביולוגי". אחת הדוגמאות הבסיסיות ל "זמן ביולוגי" הם שלבי חלוקת התא: מטאפזה, אנאפזה, טלופזה ופרופזה. באופן אנלוגי אפשר להשוותם לחלקי היממה: בוקר, צהריים, ערב ולילה.




"שפה עתיקה" (1995)

בסיסי הד.נ.א., הכרומטידות, הכרומוזומים והחומצות האמיניות הן האותיות, המילים והמשפטים של שפה עתיקת יומין, בת כארבעה מיליארד שנה, אשר הכתיבה את דרך התפתחותו של עולם החי והצומח מיצורים חד-תאיים פשוטים לאורגניזמים מורכבים המאכלסים את עולמנו היום.




"התא" (1994-6)

התא החי הוא אבן הבניה של המערכת האורגנית השלימה. על מנת למלא את תפקידו כחלק מן המערכת הכללית - עליו לבצע כעשרת אלפים פעולות במשך שניה אחת. לבצוע משימה זו ממונים מספר אברונים המרכיבים את היחידה המסובכת הזו. החשובים שבהם הינם: הגרעין ובתוכו הגרעינון, הציטופלסמה, הרטיקולום, הגולג'י, המיטוכונדריה והממברנה העוטפת את התא , מגינה עליו ומאפשרת חדירה פנימה והחוצה אך ורק למי שבידו אשרה מתאימה.

כל הקוד הגנטי המכתיב את תכונותינו התורשתיות מאוכסן בתוך הגרעינון. הוא מתחלק בין עשרים ושלושה כרומוזומים כסליל דחוס. האורך הממוצע של סליל כזה בתוך עשרים ושלושה הכרומוזומים שבתא האחד הינו כשלושה מטרים. מאחר ובגופנו נמצאים כמאה ביליון תאים, יוצא , איפוא, כי האורך הכולל של כל הגנום בגופנו מגיע למרחק של אחת-עשרה יממות-אור! ( המרחק בין כדור הארץ לשמש הוא שמונה דקות-אור בלבד ).




"הסליל הכפול של הד.נ.א." (1996)

הסליל הכפול מורכב משני גדילים. על כל גדיל נמצאים ברצף אורכי ארבעת הבסיסים של הקוד הגנטי. בסיסים אלה מחוברים ביניהם בקשר חזק הנקרא "קשר קובלנטי". מול גדיל זה משתכפל גדיל שני שהוא ההופכי לראשון, דהיינו – כל בסיס בגדיל הראשון מכתיב מולו את בן זוגו הנגדי. ( כידוע קיימים שני זוגות בסיסים אשר תמיד ייווצר הקשר בינם בלבד: האדנין עם הטימין והגואנין עם הסיטוזין.) באופן כזה נוצר גדיל שני שעליו נמצאים ברצף אורכי ארבעת הבסיסים של הד.נ.א. אך בסדר מנוגד לבסיסים שבגדיל הראשון. הקשר בין הגדילים הללו הינו קשר חלש הנקרא "קשר מימני".

הקשר המימני נועד להיות חלש על מנת להקל על הפרדת שני הגדילים בעת חלוקת התא. לעומתו, הקשר הקובלנטי נועד להיות חזק על מנת להקפיד על קטיפת רצף בסיסים מתאים תוך הקטנה מירבית של טעויות. טעות ברצף עלולה לגרום ליצירת שרשרת חלבונים שגויה ובנית רקמות פגומות.




"ראשית החיים" ( 1993-4)

בראשית היתה הפלנטה שלנו תהו ובהו ואטומי כל היסודות שטו בתוך מרק כאוטי בחפשם אחר קרובי משפחה, חברים ובני-זוג. רק לאחר שהאטומים למדו כי כדי לחבור למולקולות עליהם להתארגן בסדר מסיום, וסדר זה היה ביסודו סדר גיאומטרי, רק אז החלו להיווצר חמרים בעלי תכונות מאפינות.

עדין לא היו חיים. החיים הראשונים נוצרו כאשר מולקולה מסויימת למדה לשכפל את עצמה. מולקולה זו היא מולקולת הד.נ.א. ואנו מכירים אותה כיום בדמות הסליל הכפול. בעלי החיים הראשונים היו יצורים חד-תאיים פשוטים אשר עם הזמן גדלו למיקרו-אורגניזמים זעירים. שיטת שכפול הד.נ.א. איפשרה טעויות קטנות בקידוד, דבר אשר גרם למוטציות גנטיות. הודות למוטציות אלו החל תהליך של השתנות החי והצומח למיגוון עשיר של סוגים ומינים. לתהליך זה אנו קוראים "אבולוציה".



נוצר בתאריך: 13/11/12
עודכן בתאריך: 13/11/12