Skip to main content
תערוכות

פענוח הקוד

גילוי מבנה הד.נ.א ביסס את הרעיון של האלפבית בן ארבע האותיות של הגנים. אבל איש לא ידע לקרוא את האלפבית הזה. השרשרות הארוכות של בסיסים בד.נ.א מכתיבות כיצד ייבנו חלבונים בתאים חיים מתת יחידות המכונות חומצות אמינו. אבל בד.נ.א ארבעה בסיסים, ואילו בחלבונים - עשרים חומצות אמינו. כיצד ייתכן ששפה בת ארבע אותיות מקודדת לשפה בת עשרים אותיות?

התשובה היא פרי ניסוי שערכו בשנת 1961 פרנסיס קריק והדרום אפריקאי סידני ברנר, עוד אחד מעמיתיו הדגולים של קריק בקיימברידג'. הם טיפלו בד.נ.א שמקורו בנגיף בחומר אשר גרם לשינויים תורשתיים - מוטציות - על ידי סילוק של זוגות בסיסים מן הד.נ.א של נגיף זה.

כאשר סולקו מן הד.נ.א זוג או שני זוגות בסיסים, נוצר חלבון פגום לחלוטין. אך כאשר סולקו שלושה זוגות בסיסים, לעתים נוצר חלבון כמעט תקין. קריק וברנר טענו שכל זה נובע מכך שקבוצה של שלושה בסיסים הם "מילה" שלמה בשפה בת ארבע האותיות של הד.נ.א. אי לכך, אובדן של זוג בסיסים, או של שני זוגות בסיסים, הוא החסרת חלק ממילה בשפה של הד.נ.א, ותוצאתה - רצף בסיסים חסר משמעות. לעומת זאת, אובדן של שלושה זוגות בסיסים עשויה לגרום לשיבוש בחלק מן החלבון - למשל, להחסרת חומצת אמינו אחת, אך יתר החלבון יהיה תקין.

בתוך חמש שנים נתגלתה המשמעות של כל 64 הצרופים האפשריים של שלשות של זוגות בסיסים. כמה מ-64 הצרופים האלה מקודדים לאותה חומצת אמינו, ויש גם שלשות של "התחלה" ו"סיום" - סימני פיסוק. תגליות מאוחרות יותר הראו שגן אחד יכול להיות מקוטע, כשבין חלקי הגן ישנם אזורים שאינם מקודדים לחלבון, אך הקוד הבסיסי נותר כפי שנתגלה לפני עשרות שנים. כיום יודעים שהקוד הזה הוא זהה בכל היצורים החיים - עדות ברורה לאחידות החיים.

"רצף הבסיסים נקרא מנקודת התחלה קבועה. נקודת זו קובעת איך הרצף הארוך של הבסיסים ייקרא כשלשות. אין "פסיקים" מיוחדים שיראו כיצד ייבחרו השלשות. אם נקודת ההתחלה זזה מרחק בסיס אחד, גם מסגרת הקריאה של השלשות זזה, והקריאה משתבשת".
כתב העת המדעי Nature, כרך 192, 30 בדצמבר 1961, עמודים 1232-1227.

בחזרה לדף התערוכה הראשי

נוצר בתאריך: 23/10/08
עודכן בתאריך: 17/01/11