Skip to main content

אגרופוליס

התערבויות אָמָּנוּתִיּוֹת בתערוכה מדעית

אמנים משתתפים: שרון גלזברג, פאטמה שנאן דרע אוסף קלי, בן הגרי, תומר ספיר, הילה עמרם, נדב עשור, קולקטיב אנייה
אוצרת: מעין שלף
 
בסדרת התערבויות אמנותיות, הפרויקט 'אגרופוליס' מבקש לגעת במשמעויות החברתיות והפוליטיות של החקלאות דרך נקודת מבטם הייחודית של אָמָּנים. דומה שבעשור האחרון  יֶשְׁנָהּ חזרה לעיסוק אמנותי בחקלאות ובקיימוּת, באופן המחבר בין מבט ביקורתי על ההיסטוריה האנושית ובין ניבוי העתיד לבוא. 
אחד המושגים שעולה שוב ושוב בשיח לגבי חקלאות וקיימוּת הוא 'עידן האנתרופוקן' – תקופה שבה מידת ההשפעה של בני האדם על העולם ועל הטבע משמעותית כל כך עד שהיא עשויה לגרום לאסונות אקולוגיים. במסגרת מאמצי החשיבה כיצד ניתן להציל את העולם, החקלאות תופסת מקום מרכזי. רבים מדברים על שִׁיבָה לחקלאות קהילתית ולשיטות מסורתיות דווקא, כעל אחת הדרכים לשמור על מגוון זרעים ולהגן על סוגי מזון וצמחייה שהולכים ונעלמים מהעולם. עבודתו של תומר ספיר, 'מחקר לקראת האינדקס הקריפטו-טקסידרמי המלא (אֵם החיטה)', 2016, נוגעת בנושא זה דרך סדרת זרעים 'מהונדסים' שיצר, ואילו עבודתה של הילה עמרם, 'הפרעת התמוטטות המושבה', 2013, שנעשתה בשיתוף מושבת דבורים, מציגה בצורה פואטית את היעלמות קהילת הדבורים בעולם המערבי ואת אפשרות חזרתהּ. 

הילה עמרם, פרט מתוך הפרעת התמוטטות המושבה, טכניקה מעורבת, 2013. צילום: יובל חי
 
לשְׁיבָה לחקלאות קהילתית יש גם משמעות כלכלית, והיא קשורה למחאות הרחבות שפרצו בשנים האחרונות בעקבות משברים כלכליים ברחבי העולם. בישראל למשל החקלאים נאלצים להשמיד יבולים ולסגור חוות בעקבות חוסר יכולתם לעמוד בעלויות גבוהות של גידול ותיווך. תהליך זה החל כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, עם הפחתת התמיכה הממשלתית בחקלאות והתמקדות ביבוא. דוגמה נוספת היא ההשלכות מרחיקות הלכת של השימוש בזרעים מהונדסים גנטית וקוטלי מזיקים המותאמים להם, דוגמת פורמולת ראונדאפ (Roundup) של התאגיד האמריקני מונסנטו (Monsanto). החומרים שהתאגיד מייצר, השנויים במחלוקת מבחינה בריאותית, קוטלים כל דבר פרט לזרעים מהונדסים גנטית, ואינם מאפשרים לחזור לגידול זרעים רגילים. באופן זה התאגיד יצר תלות במוצרים היקרים שלו, וכאשר הזרעים לא צמחו כמצופה הדבר גרם למשברים כלכליים כבדים בְּקֶרֶב חקלאים ברחבי העולם. בשעה שההון והשליטה מצויים בידי מעטים, גידול קהילתי של אוכל, בגינות עירוניות או ביערות מאכל, הוא אמצעי פשוט וזול יחסית במסגרת כלכלה עצמאית. לאמנים ברחבי העולם לצד חקלאים; ארגונומים; פעילים חברתיים וארכיטקטים, יש תפקיד חשוב ביצירת יָזְמוֹת ופלטפורמות של חקלאות קהילתית ואורבנית, ובהפגנת תמיכה בחקלאים. עבודת הווידיאו של שרון גלזברג ״מטע האפרסקים״,2016, מציגה מופע מחאה במטע אפרסקים שנסגר, ואילו עבודת המיצב האינטראקטיבי שלה מתייחסת באופן פואטי לקשר השברירי שבין אדם לאדמה. הפרויקט ״כל עשב ועשב״ ( 2014) של 'קולקטיב אֳנייה' משקף קהילות ייחודיוֹת הפועלות בירושלים, וּמְשַׁתְּפָן בעשייה בהקשר זה באמצעות גינה פיסולית וסדרת מפגשי למידה חווייתיים. 

אנייה, הדמיה של ״כל עשב ועשב״- גינה רב קהילתית
 
לבסוף, לחקלאות משמעות פוליטית, בפרט בישראל שבה הַקֶּשֶׁר לאדמה ולטריטוריה טעון במיוחד. יש הטוענים כי המיתוס המכוֹנן של החלוצים היהודים שעובדים את אדמת הטרשים וּמַפְרִים אותה, היה עיוור לקהילות חקלאיות כגון הפלסטינים והבדואים, אשר עיבדו את האדמה בשיטות מסורתיות שנים ארוכות. עד היום שדות חקלאיים בישראל הם שדות קרב מטפוֹריים, כיוון שמי שמעבד את האדמה נחשב לבעליה, במובן החוקי ובמובן הסמלי כאחד. פעולות הייעור של קרן קיימת לישראל לאורך השנים מובאות לא אחת כדוגמה לנטיעה שתכליתהּ ניכוס אדמות וסימונן כאדמות מדינה. דוגמה עכשווית נוספת המועלית בהקשר זה היא השימוש שעושה ישראל ברחפני ריסוס כדי להשמיד לכאורה גידולים באדמות המעובדות על ידי פלסטינים או בדואים, מסיבות שאותן היא מגדירה כביטחוניות, או כנגד מה שהיא מכנָה 'השתלטות בלתי חוקית על אדמות'. ציורהּ של פאטמה שנאן דרע, שגדלה בכפר הדרוזי ג'וליס, 'מיה', 2014, מתייחס לאָבְדָן מרחב פרטי ולהתמוססות טריטוריות, ואילו נדב עשור חקר בעבודת הווידיאו שלו ״אפקט הקרקע״ ( 2016) את קו המדבר באזור הנגב, שם מתקיים מאבק ארוך שנים של הבדואים על הכרה באדמותיהם. בעבודתו 'חורש' עשור את האדמה באמצעות רגליו, אך גם באמצעות רחפן המשגיח עליו ממעל. עבודתו של בן הגרי בחממה, Fresh', 2014', שבה איש העשוי מירקות נחקר ונבדק בתנאי מעבדה, מצביעה על הפחד מהאחר ועל היעדר החמלה בחיים המודרניים, ורומזת שלא הכול נמצא תחת שליטה מדעית. 
 

נדב עשור, סטיל מתוך עבודת הוידאו ״אפקט הקרקע״, 2016
 
נוצר בתאריך: 31/05/16
עודכן בתאריך: 07/06/16