Skip to main content
header

טביעות אצבעות

איסוף טביעות אצבעות

מגע האצבעות בעצמים שונים משאיר עליהם את טביעת האצבעות של הנוגע. עובדה זו מנוצלת על ידי החוקרים במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה בבואם לחקור זירת פשע.

אין שתי אצבעות שיש להן רכסים זהים, כלומר טביעות אצבע זהות. הייחודיות נקבעת על ידי מספר מאפיינים ומיקומם היחסי זה לעומת זה. בכל אצבע ממוצעת יש כ-150 (!) מאפיינים שונים לרכסים. מדענים חישבו שיש 64,000,000,000 (שישים וארבעה מיליארד) אפשרויות שונות לטביעת אצבעות! היות שעל פני כדור הארץ חיים כיום כשישה מיליארד בני אדם בלבד, יש סבירות נמוכה שיהיו שני בני אדם עם טביעת אצבעות זהה. זהו בבירור סימן אופייני לכל אחד מאתנו. אפילו לתאומים זהים יש טביעות אצבעות שונות. מכאן נובע הביטוי "השאיר את טביעת אצבעותיו", כלומר השאיר חותם אישי, ייחודי.

טביעת האצבעות משמעותית בזיהוי הפלילי לא רק מפני שהיא ייחודית לכל אדם ואדם, אלא מפני שדגם הרכסים על קצות האצבעות לא משתנה במהלך החיים ולא ניתן לשינוי. הדגם הייחודי של טביעות האצבע נקבע בחודש הרביעי להתפתחות העובר. רכסים בולטים בעור בקצות האצבעות מצויים לא רק אצל האדם. הם מצויים גם אצל כל קופי האדם: שימפנזים, גורילות ואורנג-אוטנגים. משערים שחשיבותם הביולוגית העיקרית של הרכסים על קצות האצבעות היא בכך שהם מונעים החלקה ובכך משפרים את אחיזתן של האצבעות בעצמים.

היכולת שלנו לזהות אדם על פי טביעות אצבעות תלויה ביכולת לעשות השוואה אמיתית בין טביעת אצבע בזירה והטביעות המתקבלות מחשוד. בעוד טביעות המתקבלות מחשוד הם נקיות ושלמות, טביעות אצבע המתקבלות בזירה לעיתים אינן מאפשרות לחלץ מהן את המידע הנדרש. גורם נוסף שיש להביא בחשבון הוא שביצוע קביעת הזיהוי עדיין נסמך על מיומנות אנושית, שמשתנה מבודק לבודק ולכן במידה מסוימת, סובייקטיבית. ולכן התפתח נוהל של בדיקה כפולה של שני חוקרים בלתי תלויים.

לאחרונה החלה מתפתחת מגמה לכיוון הביסוס המדעי למספר מינימלי של נקודות אפיון המאפשרות לקשר בין טביעת האצבע בזירה לזו של החשוד.

בזירת הפשע ניתן למצוא: 

  • טביעות אצבעות נראות - הנגרמות על ידי מגע של הרכסים על קצות האצבעות לאחר שנצבעו בחומר כלשהו (דם, צבע, דיו...).
  • טביעות בולטות - נשארות על חומר רך כמו אבק סבון שעווה.
  • טביעות סמויות - נגרמות על ידי העברת דגם הרכסים על ידי זיעה ושומנים הנמצאים במגע עם משטח.


בפינת הבניה עסקנו בטביעה סמויה, אשר אינה נראית בעין בלתי מזוינת - טביעות האצבע נוצרות על ידי זיעת האצבעות עצמן או אחרי מגע בלתי-מודע בחלקים אחרים של הגוף שיש בהם בלוטות המפרישות חלב, כגון הפנים. הפושע צפוי להותיר טביעות אצבע נסתרות על כל דבר שאצבעותיו יגעו בו, ובמיוחד על משטחי זכוכית או עץ ממורק.

על מנת להפוך טביעות אצבעות סמויות לגלויות משתמשים החוקרים בשיטות מדעיות שונות, בהתאם למשטח עליו נטבעו: משטחים סופגים (כמו נייר, קרטון) או כאלה שאינם סופגים - כמו זכוכית ולוח פורמייקה. כמו כן יש חשיבות אם המשטחים יבשים או רטובים, כהים או בהירים.

ברשות המשטרה אבקות ותרסיסים המאפשרים להעתיק טביעות אצבע נסתרות ('פיתוח'). השיטה השכיחה ביותר היא איבוק משטחים באבקה אפורה או שחורה (בעבר הייתה זו תערובת כספית וגיר, כיום זו אבקת אלומיניום, פחם וברזל - מצמצמת את הסכנה לבריאות המאבק). טביעות האצבע קשות יותר להעתקה מחומרים נקבוביים כגון נייר וקרטון, ועל-כן במקרים כאלה משתמשים בתמיסת נינהידרין (המגיבה לחומצות אמינו). בעשרים שנה האחרונות נכנסו לשימוש חומרים אחרים כגון ה"סופרגלו". ה"סופרגלו" מתנדף, נצמד לעקבות ומבליט אותן. לאחר מכן ניתן לצבוע את העקבה ולהבליטה עוד יותר.

היסטוריה

בשנת 1892 בספרו "טביעות", הניח סר פרנסיס גלטון חוקר תורשה (בן דודו של דרווין) את תשתיתה של מערכת זיהוי בסיסית, על ידי סיווג הדפוסים השכיחים ביותר של טביעת אצבע לשלוש קבוצות - קשתות, לולאות ומערבולות. ואולם היה זה קצין משטרה בריטי אחר ששירת בהודו, אדוארד הנרי, שהשלים את משימת סיוגן של טביעות האצבע. הנרי קבע חמישה דפוסים יסודיים - הוא הוסיף לשלושת הדפוסים של גולטון את דפוס הקשת המוארכת ("אוהל") וחילק קבוצת הלולאות לשתיים. ב-1896 הורה הנרי לפקודיו להשתמש בדקטילוסקופיה (כך כונתה שיטת טביעת האצבעות). ההצלחה שנחלה השיטה הייתה מידית, ושיעור זיהוי הפושעים בהודו האמיר במידה דרמטית.

פרטים נוספים באפיון טביעת אצבעות

פרט לשלוש הצורות היסודיות של טביעת אצבע - לולאה, מערבולת וקשת, הנוצרות ע"י כיוון זרימת הרכסים, ניתן להבחין גם במקומות בהם הרכסים מתפצלים או מסתיימים. כל מקום כזה מוגדר כנקודת השוואה או נקודת אפיון.
ניתן לראות מספר דוגמאות לנקודות אפיון באיור הבא:

תמונה - ויקישיתוף

נוצר בתאריך: 26/02/09
עודכן בתאריך: 17/01/11