בכתבה שהתפרסמה באתר Ynet בתאריך 30.7.2008, תחת הכותרת "ירושלים: כלב התחשמל למוות בבילוי משפחתי בפארק" מסופר על משפחה שיצאה לבילוי בפארק בירושלים. כלב המשפחה קפץ לתוך שלולית שנקוותה ליד עמוד חשמל. למרבה הצער, תקלה בעמוד גרמה לשלולית להיות מחושמלת, והכלב התחשמל למוות.

בתגובת העירייה המופיעה בכתבה נאמר: "מחקירה ראשונית עולה כי הכלב התחשמל ממים אשר נצברו סביב לעמוד כתוצאה מפיצוץ בצינור המים המשקה את הגן. התקלה תוקנה עוד באותו היום".

ממה התחשמל הכלב?

חלק מהקוראים ביקשו לדעת - מה בדיוק גרם להתחשמלות הכלב?

מים (לא מזוקקים) הם מוליך די טוב ואם הם נוגעים במגע חשמלי חשוף - הם הופכים בעצמם למסוכנים. בכתבה מתוארת תקלה במערכת החשמל של עמוד התאורה, ויש להניח שנוצר מגע בין חוטי החשמל לבין שלולית המים. השאלה שהתעוררה נוגעת למעגל החשמלי שצריך להתקיים כדי שתהיה התחשמלות.  רוב מקרי ההתחשמלות נובעים מכך שקצהו האחד של גוף חי נוגע במגע חשמלי חשוף וקצהו האחר נוגע באדמה (או ברצפה) כאשר יש מתח חשמלי בין הקצוות. אדם במצב כזה (ובמיוחד אם הוא יחף או שהרצפה רטובה) יתחשמל מאחר שיעבור דרכו זרם חשמלי בין המגע החשמלי לבין האדמה (במערכת החשמל הארצית האדמה מהווה פוטנציאל ייחוס, ונגיעה באדמה מהווה סגירת מעגל חשמלי. זו גם הסיבה שמחברים את חוט ההארקה לאדמה).

בסיפור המופיע בכתבה השלולית עצמה היא על האדמה, והזרם החשמלי זורם ישירות מהמים לאדמה. לכן חלק מהקוראים טענו שהכלב לא יכול היה להתחשמל בנסיבות שנוצרו, וודאי היתה סיבה אחרת. הועלתה השערה שיתכן כי התקלה החשמלית לא היתה בחוט שעובר מתחת לשלולית אלא דווקא בעמוד עצמו. יתכן וכתוצאה מבלאי, נותר מגע חשוף של אחד מחוטי החשמל שבתוך העמוד, והכלב נגע בגופו בקצה החוט החשוף. במקרה כזה - באמת נוצר זרם חשמלי בין המגע החשמלי - דרך גוף הכלב - אל הקרקע הרטובה.

אם השערה זו נכונה - אזי הפרטים המופיעים בכתבה אינם מדוייקים. לא ייתכן שהכלב התחשמל מהמים.

תופעה יוצאת דופן - "מתח פסיעה"

שתי אפשרויות ההתחשמלות (זו המתוארת בכתבה שבה הכלב דרך בשלולית וזו שהעלנו בהשערה שבה הכלב עמד בשלולית ונגע בעמוד) אפשריות - אבל למרבה ההפתעה - זו שמתוארת בכתבה סבירה יותר.

כדי שהכלב יתחשמל מסגירת מעגל בין העמוד לשלולית צריך גם שהעמוד "יחושמל" (יהיה מגע בין מוליך המופע לגוף העמוד) וגם שהוא יהיה מבודד מהשלולית כך שיווצר ביניהם מתח (הפרש פוטנציאלים) מספיק גבוה. אם העמוד עשוי מתכת והשלולית ממש נוגעת בו הסיכוי לבידוד קטן מאד.
אבל יש גם אפשרות אחרת:

בהחלט יתכן שמי השלולית באו במגע עם המוליכים התת התת-קרקעיים שמזינים את העמוד ו"התחשמלו" (כלומר הפוטנציאל שלהם הגיע ל 220 וולט). האדמה שמסביב לשלולית לעומת זאת נשארה מבודדת מספיק, ולמרות שזרם דרכה זרם מהשלולית החוצה הפוטנציאל החשמלי שלה היה נמוך יותר. אם הכלב עמד ברגליו האחוריות על האדמה המבודדת ונגע ברגליו הקדמיות במי השלולית - הפרש הפוטנציאלים שנוצר בין רגליו הקדמיות לרגליו האחוריות יכול לגרום לזרם קטלני (בפרט כשהוא עובד דרך בית החזה).

מדובר בתופעה ידועה שבה הפוטנציאל החשמלי של נקודה או אזור מסויים על פני האדמה עולה (כתוצאה מפגיעת ברק או נפילה של חוט חשמל הנוגע בקצהו באדמה). מסביב לאותו מוקד נוצרים מעגלים שהפוטנציאל שלהם הולך וקטן ככל שמתרחקים מהמרכז.בקצב התלוי בהתנגדות האדמה ובמידת אחידותה.

סכנת ההתחשמלות קיימת כאשר נוגעים בו זמנית בשתי נקודות שהפרש הפוטנציאלים ביניהן גדול. באיור ניתן לראות מצב שבו רגליו הקדמיות של הכלב נוגעות במי השלולית (פוטנציאל של 220V) ורגליו האחוריות עומדות על אדמה בעלת פוטנציאל של 50V. הפרש הפוטנציאלים בין הרגליים הקדמיות לאחוריות הוא 170V - מתח קטלני ומסוכן. מצב כזה קורה למשל כשהולכים לכיוון המוקד או ממנו והלאה וכל רגל נמצאת בפטנציאל אחר.

הביטוי המקצועי להפרש פוטנציאלים זה "מתח פסיעה" (Step Voltage) או "מתח פסיעה מגע", כאשר בתקני הבטיחות מתיחסים לרוב למרחק של מטר אחד כמרחק מסוכן.

הפרש הפוטנציאלים גדול (ומסוכן) יותר כאשר:

• הצעד גדול - לכן אגב, הסכנה גדולה יותר לבעלי חיים גדולים כמו סוסים או חמורים שהמרחק בין הרגליים הקדמות לאחוריות שלהם גדול יותר.
• נמצאים קרוב לנקודת הפוטנציאל הגבוה (בלי להיכנס לכל החישובים, הפרש הפוטנציאלים בכל צעד גדול יותר ככל שקרובים למוקד).
• ההתנגדות של האזור הקרוב למוקד נמוכה יותר מההתנגדות של האזורים הרחוקים. כנראה שזה בדיוק מקרה השלולית הקרובה לעמוד התאורה וסביבה אדמה יבשה.

וקוריוז אחרון - אם אתם נמצאים במקום שבו יש סכנת התחשמלות כזו (כבל חשמל נפל וקצהו נוגע באדמה לידכם) - מומלץ להתרחק בקפיצות כאשר שתי הרגלים צמודות זו לזו. (ולא ללכת בצעדים גדולים...)