Skip to main content
פעילויות
header

כדורים פורחים

ב- 12 בנובמבר 1783 נאסף המון רב בפרברים המערביים של פריז כדי לחזות באירוע יוצא דופן: המראת הכדור הפורח המאויש הראשון. ככל הידוע זה היה האירוע הראשון בהסטוריה בו המריאו אנשים באופן חופשי באויר במתקן מעשה ידי-אדם. שני האמיצים שהתנדבו לבצע את הטיסה היו מנהל מוזיאון המדע של פריז באותה העת וקצין צבא צרפתי המקורב לחצר המלך. הם עברו קרוב 8-ל ק"מ במשך 25 דקות רצופות של שהייה באויר ונחתו ללא פגע. אך מי שזכו בתהילת עולם בזכות המבצע הזה היו האנשים שהגו, תכננו ובנו את הכדורים הפורחים הראשונים: האחים ז'וזף-מישל
וז'אק-אטיין מונגולפיה.

האחים מונגולפיה חיו בעיירה קטנה ליד ליון והתפרנסו מייצור נייר. רעיון הכדור-הפורח נולד כנראה מאבחנתם ששקית נייר אשר מולאה בעשן ממדורה יכולה להתרומם באויר לזמן-מה. לאחר ניסויים ראשוניים מוצלחים בדגמים מוקטנים, הם בנו כדור-פורח עשוי בד-פשתן מרופד בנייר שקוטרו 12 מטר ומשקלו כ- 250 ק"ג.

ב- 4 ביוני 1783 מולא הכדור אויר חם ממדורה וריחף בגובה רב במשך כעשר דקות לעיני קהל משתאה. הידיעות על הניסוי המרעיש התפשטו במהירות בכל רחבי צרפת ואירופה כולה, וכעבור חדשיים בלבד הציג הפיסיקאי הצרפתי הנודע ז'אק שארל סוג חדש של כדור פורח, המבוסס על התגליות המהפכניות של אותם ימים בחקר הגזים: כדור-פורח ממולא במימן. ניסוי זה היה קשה הרבה יותר להדגמה, שכן מימן בורח בקלות דרך בד או נייר,
ולכן ציפה שארל את דפנות הבלון באריג משי דק מצופה בתמיסת גומי. גם משימת מילויו של הכדור (בקוטר 4 מטרים בלבד) במימן ארכה ימים רבים, בשל הקושי שהיה באותו זמן להפיק מימן. קהל רב חזה בהדגמה המוצלחת שנערכה ב- 27 באוגוסט. הבלון ריחף באויר 45 דקות אך נחיתתו בלא התראה מוקדמת במרחק 25 קילומטר משם הבעיתה כל-כך את האנשים שנקלעו למקום, עד שהם קרעו אותו לגזרים.

ההדגמה הבאה של האחים מונגולפיה כללה שיגור של כבשה, ברווז ותרנגול בכדור פורח, ממש כשם שנוסעת החלל הראשונה על גבי לווין "ספוטניק" הרוסי היתה כלבה בשם לייקה. מלך צרפת לואי ה- 16 וכל אנשי חצרו כיבדו את האירוע בנוכחותם, עובדה הממחישה את החשיבות הרבה שיוחסה לכדור הפורח כבר מתחילת דרכו.

מייד לאחר הטיסה המאויישת הראשונה החלו אנשים בכל רחבי אירופה לבנות כדורים פורחים ולהמריא בהם. ז'וזף מונגולפיה עצמו המריא בלווית ששה אנשים נוספים בינואר 1784 מהעיר ליון בכדור פורח שקוטרו כשלושים מטר לגובה קילומטר אחד. הצלחה רדפה הצלחה וכבר בסוף אותה שנה המריאו שני כימאים צרפתיים בכדור-פורח לגובה של יותר 3-מ ק"מ לשם איסוף נתונים על הלחץ והטמפרטורה בגבהים שונים באטמוספירה. בתחילת 1785 חצו רופא אמריקאי ועמית צרפתי את תעלת למנש מדובר לקלה.

האקדמיה הצרפתית למדעים מינתה על-פי בקשת ממשלת צרפת ועדה, שתפקידה לדווח על תוצאות הניסויים שנעשו עד אז ולהמליץ על ניסויים נוספים בעתיד. אחד מחברי הועדה היה הכימאי הדגול שארל לבואזיה, שתגליותיו תרמו תרומה חשובה לחקר הגזים בכלל ולניסויים בכדורים פורחים בפרט. ממשלת צרפת אף טרחה לממן חלק ניכר מהמחקרים הבאים בתחום.

מלבד הענין המדעי בנושא, נבע הדבר גם בשל החשיבות הרבה שיוחסה לכדורים פורחים בתחום הצבאי. בנג'מין פרנקלין, הממציא והמדינאי האמריקאי המפורסם, סבר שכמה אלפי כדורים פורחים מאויישים שינחיתו אלפי חיילים משמיים בעורף האויב עשויים לגרום נזק אדיר לכל צבא. תפישה זאת היא בעצם גירסה מוקדמת של חיל הצנחנים, שהתגבש בתחילת המאה הנוכחית עם המצאת המטוס.

כמובן, הכדורים הפורחים הראשונים היו כלי טייס פרימיטיביים וסבלו מחוסר שליטה של הנוסעים על גובה הטיסה ונתיבה. בתחילה הם נאלצו לנחות כשהאויר החם התקרר דיו. מאוחר יותר התבצע חימום האויר תוך כדי הטיסה עצמה, דבר שאיפשר להגדיל את זמן הטיסה ולווסת את גובה הריחוף בהתאם לעוצמת הבעירה. המכשיר הזה שימש גם השראה לספרו הידוע (והמקסים) של ז'ול וורן: "חמישה שבועות בכדור פורח".

עד מהרה התחילו אנשים לטוס בכדורים ממולאים במימן, שהיה קל יותר מאויר חם, כלומר איפשר עילוי גדול יותר, ולא הצריך חימום כל הזמן. בלוני המימן היו סיפור הצלחה גדול, והם שוכללו בהתמדה. הם עוצבו בצורה אווירודינמית טובה יותר (אליפסואידה במקום כדור), נוספו להם אמצעי היגוי שונים וניווטם בוצע בעזרת מנועים.

עד תחילת המאה העשרים שימשו כדורים פורחים ככלי התחבורה האווירי היחיד. ספינות אוויר ענקיות הסיעו יותר ממאה בני אדם בתא הנוסעים (קרוב למחצית ממספר הנוסעים במטוס חדיש בגודל בינוני!). ספינות אוויר אף ביקרו בארץ ישראל: ה"גרף צפלין" ביקרה בתל-אביב כ- 1929 ועוררה התרגשות עצומה בכל רחבי הארץ.

אבל מימן הוא, כידוע, חומר דליק, והשימוש בו מסוכן. ב- 1937 התלקחה ספינת האוויר "הינדנבורג" ונשרפה כליל. רבים מנוסעיה נהרגו או נפצעו. במקביל שוכללה המצאת המטוס של האחים רייט מ- 1903 במידה כזאת, שגם החלפת המימן בגז ההליום הבטוח לחלוטין לא מנעה את דעיכתן והיעלמותן של ספינות האוויר מן העולם. המטוס הקטן, בעל כושר התימרון העדיף, המהיר והאמין יותר, עלה ותפש את מקומו של הכדור הפורח.

אין ספק שהכדור הפורח אינו יכול להתחרות במטוס ככלי תחבורה עיקרי, אך בשנים האחרונות היתה לו עדנה והוא חזר אלינו "בדלת האחורית" לשימושים שונים, בחלקם מפתיעים. רבים יודעים על שימוש בכדורים פורחים לתחרויות ספורט ובידור וכן גם כאמצעי פירסום. כדורים פורחים משמשים כיום גם לצילום תחרויות ספורט במבט-על פאנורמי (הרבינו לראות צילומים כאלה באולימפיאדה ובאליפות העולם בכדורגל; בכל פעם שהראו את האיצטדיון וסביבתו במבט מלמעלה, נעשה הדבר ממצלמות שהוצבו בתחתיתו של כדור פורח). שימוש בולט אחר בכדורים פורחים הוא למטרות פיקוח ושיטור: למשל, בחגיגות המאתיים למהפכה הצרפתית ב- 1989 הסתייעה משטרת פריז במצלמות וידאו שחוברו לתחתית ה"גונדולה" (תא המטען) של
ספינת אויר כדי לזהות תנועות חשודות בקרבת האורחים רמי-המעלה שהוזמנו לאירוע מכל רחבי העולם, וכדי לשלוט בתנועה במקרה של עומס תחבורה או אסון בלתי צפוי.

שימוש אחר לספינת-אויר הוא לצורך איסוף נתונים אטמוספיריים שונים לחיזוי מזג אויר ומחקר אקלימי. ספינות אויר מסוגלות לשאת ציוד טכנולוגי מתקדם כגון אנטנות ומכ"ם ולסייע לצבא באיתור טילים המשייטים בגובה מספר מטרים מעל הים, שאינם יכולים להתגלות כמעט בשום דרך אחרת. אגב, ספינת אויר כזאת נתנה לצבא האמריקאי את ההתרעה הראשונה על הפלישה העיראקית לכווית! על-פי פרסומים גלויים, משתמשת ישראל במכשירים דומים להצבת ציוד התרעה מודיעיני בגובה רב בקרבת הגבול עם מצרים, וציוד כזה אמור לשמש את ישראל גם כחלק מהסכם שלום עתידי עם סוריה. לכאורה אין עוד צורך בכדורים פורחים בעידן של לווינים (לצורכי תקשורת ומטאורולוגיה), מסוקים ומזל"טים (לשליטה ולפיקוח), אך
יתרונותיה של ספינת האויר רבים: היא שקטה, זולה יחסית ללווינים (2-3 מיליוני דולרים), אמינה ודורשת תחזוקה מועטה על ידי מעט אנשי צוות. לא פלא שפיסיקאים בארה"ב חשבו על הרעיון הגאוני להחליף בעתיד את טלקופ החלל "האבל", שמחירו כמה מיליארדי דולרים, בטלסקופ שיוצב על ספינת אויר בגובה של כעשרים קילומטר מעל אחד הקטבים. מחירו יהיה כשני אחוזים בלבד משל טלסקופ החלל, ובמקרה של תקלה או החלפת ציוד ניתן יהיה להוריד את ספינת האויר - המחוברת בכבל לתחנה קרקעית - ולבצע את השינוי במחיר צנוע מאוד, בהשוואה לטיסה הדרמטית, המסוכנת והיקרה שביצעה מעבורת החלל "אנדאוור" בדצמבר 1993 לתיקונו של "האבל".

נוצר בתאריך: 29/06/08
עודכן בתאריך: 17/01/11