Skip to main content

חוקי התנועה של ניוטון

אלו שלושה חוקי היסוד של המכניקה הקלאסית (ענף של הפיזיקה) שנוסחו על ידי המדען האנגלי אייזיק ניוטון (1643-1727) והעוסקים בתנועתם של גופים. ניוטון פרסם חוקים או לראשונה בשנת 1687 בספרו "פרנקיפיה - העקרונות המתמטיים של פילוסופית הטבע".

החוקים הם:

  1. החוק הראשון (המכונה לעתים בשם חוק ההתמדה) - גוף יתמיד במהירותו ובכיוון תנועתו, אלא אם כן הכוחות החיצוניים הפועלים עליו אינם מאזנים זה את זה. מכאן שאם מהירותו של הגוף משתנה אם בגודלה ואם בכיוונה, סימן שהכוחות הפועלים עליו אינן מאוזנים.
  2. החוק השני (המכונה לעתים בשם חוק התאוצה) - תאוצתו של גוף עומדת ביחס ישר לכוח הפועל עליו וביחס הפוך למסה שלו.
  3. החוק השלישי (המכונה לעתים בשם "חוק הפעולה והתגובה") – כאשר שני גופים נמצאים באינטראקציה של כוחות – הכוח אותו מפעיל גוף אחד על הגוף השני שווה והפוך בכיוונו לכוח שמפעיל הגוף השני על הגוף הראשון.


חוקים אלו (שנוסחו אמנם על ידי ניוטון, אך בחלקם היוו המשך לעבודתו של גליליאו גליליי) היוו חידוש גדול מבחינה היסטורית, שכן הם ערערו על שני עקרונות בסיסיים של הפיזיקה והמטאפיזיקה ששלטה במדע במשך שנים רבות בהשפעתו של אריסטו. על פי אריסטו גוף יכול לנוע רק אם פועל עליו כוח ואילו ע"פ החוק הראשון של ניוטון אם לא יופעל כוח על גוף – הוא יתמיד בתנועתו (בין אם מהירותו היא 0 – כלומר מנוחה, ובין אם היא שונה מ-0). על פי אריסטו – השמים והארץ הן שתי ישויות נפרדות שבהן פועלים חוקים שונים. על פי ניוטון – אותם חוקי פיזיקה תקפים בשמים ובארץ וניתן להסביר בעזרתם את מסלוליהם של כוכבי הלכת סביב השמש ואת מסלול הירח סביב כדור הארץ.

(בתחילת המאה העשרים הראה אלברט איינשטיין, במסגרת תורת היחסות, שחוקי התנועה של ניוטון נכונים רק כאשר מדובר בתנועה במהירות נמוכה, והציע חוקים חדשים, הטובים גם למהירות הקרובה למהירות האור).

נוצר בתאריך: 11/09/08
עודכן בתאריך: 18/11/12